כמעט כל פעילות יומיומית ברשת עוברת היום דרך כמה "שערים פרטיים": חנויות אפליקציות, רשתות חברתיות, ענן ומערכות פרסום. בתוך המציאות הזו צובר תאוצה המונח "טכנו פאודליזם", שמנסה לתאר לא רק ריכוז כוח, אלא שינוי במבנה היחסים בין משתמשים, עסקים ופלטפורמות.
המונח מגיע משילוב של שתי המילים - טכנו, קיצור של טכנולוגיה, ופיאודליזם, מערכת קשרי תלות שהתקיימה בתקופת ימי הביניים באירופה בין האליטה ששולטת באדמות לבין האנשים שחיים תחת מערך הכללים שלהם.
הכלכלן יאניס ורופאקיס, שכיהן לפני 15 שנה כשר האוצר של יוון וטבע את המונח "טכנו-פיאודליזם", טוען שהכוח הזה דומה למערכת של אדונים וצמיתים. המשתמשים והעסקים מקבלים גישה רק בתנאים שהפלטפורמה קובעת, והערך נוצר גם מעבודה לא מתוגמלת כמו תוכן ונתוני שימוש, שהוא מכנה "הון ענן".
דוגמה למערכת היחסים הזו, שממחישה איך שהיא מובילה למצב בלתי נסבל: מוכר שתלוי במרקטפלייס, או יוצר שחי מחשיפה, יכול לגלות ששינוי קטן באלגוריתם או בתנאי השירות מרסק את ההכנסות שלו בן לילה. בעולם האפליקציות יש גם מודל של מדרגות תשלום - למשל עמלה של 15% עד מיליון דולר הכנסות ואז שיעור גבוה יותר, כך שה"שער" עצמו הופך למקור הכנסה קבוע לענקיות. על זה צריך להוסיף את העובדה שכיום אנחנו כבר לא קונים מוזיקה, אלא מנוי לספוטיפיי או כל חברה אחרת, ולא רוכשים סרטים, אלא מחזיקים בחשבון נטפליקס.
חשוב לציין: הטענה לא מוסכמת על כולם. מבקרים אומרים שזה עדיין קפיטליזם, גם אם ריכוזי יותר, ושדיבור על פיאודליזם עלול לטשטש את העובדה שהרווחים נשענים בסוף על עבודה ותחרות. הפורום הכלכלי העולמי אף אימץ את המודל כבסיס לחברה בריאה יותר, תחת המוטו של הפוליטיקאית הדנית אידה אאוקן "לא יהיה לכם שום דבר (משלכם, אבל) תהיו מאושרים". כוונתה היתה לכך שלא נצטרך יותר לקנות שום דבר משלנו, משום שהכל יהיה בבעלות משותפת ונשלם רק על זמן השימוש שלנו בפועל בכל דבר.
בין אם מקבלים את המונח ובין אם לא, הוויכוח מציף שאלה חשובה: מי קובע את כללי המשחק הדיגיטלי, והאם רגולציה, תחרות ושקיפות אלגוריתמים יכולות להחזיר איזון? הצעות לשיפור המצב עוברות דרך ניידות נתונים בין שירותים (למשל, אפשרות לעבור יותר בקלות מאייפון לאנדרואיד או להיפך), זכות ערעור על חסימות, והפרדה בין תשתית לשירותים כדי לצמצם תלות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו