האזהרה של אילון מאסק בכנס דאבוס בשבוע שעבר, שלפיה הבינה המלאכותית עלולה להפוך "לכוח מסוכן לאדם", לא נאמרה רק כפרובוקציה תקשורתית. היא נשמעה כמו תיאור מדויק של מה שראיתי ימים ספורים אחר כך בכנס BETT בלונדון, זירת החדשנות החינוכית הגדולה בעולם.
BETT הוא אירוע שמרכז אליו עשרות אלפי אנשי חינוך, תאגידי ענק, יזמים ומקבלי החלטות מכל העולם. השנה, כמעט בלתי אפשרי היה למצוא דוכן שלא שילב בינה מלאכותית בצורה כזו או אחרת. לא כתוספת, אלא כתשתית. מערכות שמייצרות מערכי שיעור תוך שניות, כלים שמנתחים התנהגות ולמידה בזמן אמת, רובוטים שמלווים תלמידים במרחבי למידה ופלטפורמות שמבטיחות התאמה אישית מלאה לכל לומד.
היה ברור שהבינה המלאכותית כבר לא "בדרך" למערכת החינוך אלא היא כבר כאן, והיא משנה בפועל את הדרך שבה אנשים, חושבים, לומדים ומקבלים החלטות. זהו כוח עצום, שיכול להנגיש חינוך איכותי וליצור למידה אישית בקנה מידה שלא הכרנו. אבל אותו כוח עצמו עלול גם לפגוע ביכולת הבסיסית ביותר של לומדים: לחשוב. בעולם משתנה דרמטית, יכולת למידה עמוקה ומתמשכת היא אולי המצרך החשוב ביותר להצלחה בכל תחום. אם יש זירה שבה ההשפעה הזו עלולה להיות עמוקה במיוחד, לטוב או לרע, זו מערכת החינוך.
במסגרת הכנס הובלנו במטח את תחרות ה-Global EdTech Startup Awards, שבה התמודדו יותר מ-1,000 מיזמים מ-129 מדינות, וכ-130 מהם הגיעו לגמר העולמי בלונדון. עבורנו זו הזדמנות לארגן זו השנה ה-11 תחרות שבה אנחנו זוכים לראות את המגמות הכי מובילות בעולם החינוך, אך גם את הסיכונים שנלווים אליהם. לראות לא רק רעיונות, אלא פתרונות שעומדים להיכנס בפועל.
הטכנולוגיות שהוצגו המחישו פוטנציאל אדיר של נגישות, התאמה אישית וחיבור להזדמנויות שבעבר לא היו זמינות. אבל דווקא שם התחדדה גם הסכנה. כשהתשובה זמינה "בקליק", תלמידים עלולים להתרגל לקבל מידע לא מהימן, בלי להבין, בלי להטיל ספק בעובדות וברקע הערכי והחברתי שלהן ובלי לפתח עומק. במציאות כזו, הבינה המלאכותית לא מצמצמת פערים היא מחדדת אותם, בין מי שמפתח חשיבה ויכולת למידה ביקורתית, לבין מי שנשאר צרכן פסיבי של מידע.
הפער הזה, בין טכנולוגיה שמקצרת דרך לבין טכנולוגיה שמעמיקה תהליך, הוא לב הדיון החינוכי כיום. ועבור החברה הישראלית זהו רגע של הכרעה. שימוש חכם בבינה מלאכותית יכול לאפשר למידה איכותית לכל תלמיד, בלי קשר לרקע חברתי או גיאוגרפי. שימוש לא מבוקר עלול להרחיב פערים ולהשפיע ישירות על שוק העבודה, הפריון והלכידות החברתית.
התגובה האינסטינקטיבית לנסות "להגן" על תלמידים באמצעות חסימה או איסור אינה הפתרון. היא רק מדחיקה את הבעיה. תלמידי היום ייכנסו לשוק עבודה שבו בינה מלאכותית היא תשתית בסיסית ולכן השאלה אינה אם הם יפגשו אותה, אלא אם הם יגיעו מוכנים.
כאן נדרש שינוי תפיסתי עמוק במערכות החינוך. תפקידן אינו להילחם בטכנולוגיה, אלא לתווך אותה באופן שמפתח הון אנושי איכותי. סביבות למידה חייבות לשלב בינה מלאכותית עם למידה משחקית וחווייתית, שמצליחה לשמר קשב בעולם רווי גירויים - אך גם להעמיק הבנה, תהליך וחשיבה ביקורתית. בתוך המרחב הזה, למורה יש תפקיד מרכזי ובלתי ניתן להחלפה והוא ללוות את הלומד, להציב הקשר, ולוודא שהטכנולוגיה מחזקת חשיבה ולא מחליפה אותה.
במטח אנחנו מפתחים למידה רגשית, חברתית ומשחקית לצד כלים דיגיטליים מתקדמים, מתוך תפיסה ברורה: מיומנויות רגשיות, חברתיות ולמידה מתמשכת אינן "רכות". הן תנאי הכרחי לתפקוד בעולם עבודה משתנה.
כך גם הסטרטאפ שזכה בתחרות GESAwards שהובלנו זה עתה, ממחיש זאת היטב, בגמר העולמי זכתה חברת Cartedo, סטרטאפ אמריקני מבוסס בינה מלאכותית שמגשר בין הכישורים הנדרשים בעולם העבודה, ומאפשר למוסדות וארגונים לבנות סימולציות למידה אינטראקטיביות שמסייעות להתמודד עם דילמות ופתרון בעיות בחיי היומיום.
לכן מאסק צודק בדבר אחד: בינה מלאכותית היא כוח שדורש אחריות. אבל האחריות הזו לא תבוא מעצמה. אם החינוך לא יוביל את השימוש בה, השוק יעשה זאת במקומו. המחיר עלול להיות דור שיודע להשתמש בכלים מתקדמים, אך מתקשה לחשוב באופן עצמאי.
זה לא איום עתידי. זו בחירה שמתרחשת עכשיו.
הכותבת היא מנכ"לית מטח
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו