בעשור האחרון התרגלנו לחשוב על טאלנטים במונחים מאוד מסוימים: מפתחים, אנשי דאטה, מומחי אלגוריתמים. הבינה המלאכותית רק חיזקה את הדימוי הזה. בני דור ה-Z מגלים פעם אחר פעם שמשרות נעלמות, שהתחרות גוברת, ושכדי להשתלב בכלכלה החדשה צריך בעיקר לדעת קוד. אבל מתחת לרעש, מתפתחת מציאות אחרת - פיזית, תעשייתית, מוחשית הרבה יותר.
עולם הבינה המלאכותית לא מתקיים בענן בלבד. הוא נשען על תשתיות ענק: מרכזי נתונים, חוות שרתים, מערכות קירור, חשמל, מתכת ודיוק. כל אלגוריתם צריך בית. כל מודל צריך שרת. וכל שרת בסופו של דבר צריך שמישהו יבנה, יחבר ויתחזק אותו. כאן נכנסים לתמונה עובדי מקצועות התעשייה שהם הטאלנטים הבאים שירדפו אחריהם.
המקצועות הללו כבר רחוקים מהדימוי המסורתי והמייגע. לצד עיבוד שבבי, ריתוך, EDM וציפויים, מדובר גם בטכנאים, מפעילי מכונות מתקדמות, אנשי חשמל ובקרה, עובדי לוגיסטיקה ותפעול שמחזיקים מערכות מורכבות בקנה מידה תעשייתי. אם פעם התייחסו לאלו כחלק מהעולם הישן, כעת הם כבר הופכים לשיח של העתיד הקרוב. הרי ללא מומחיות פיזית, ידע תעשייתי עמוק וידיים מיומנות, מהפכת ה-AI פשוט לא תקרה בקנה מידה גלובאלי.
גם בצמרת תעשיית הטכנולוגיה מבינים זאת היטב. מנכ״ל אנבידיה, ג’נסן הואנג, הדגיש לאחרונה כי העתיד נמצא בבניית התשתיות הפיזיות של עולם הבינה המלאכותית, בין אם מפעלים, מרכזי מידע ומתקני ייצור שיזדקקו למאות אלפי אנשי מקצוע מיומנים. זו אמירה שמגיעה ממי שעומד בלב המהפכה עצמה. בראיון לערוץ 4 הבריטי הוא ציין "אם אתם נגרים או חשמלאים נזדקק למאות אלפים מכם בשביל לבנות את המפעלים האלו".
איך לממש את הפוטנציאל?
בעידן שבו משרות רבות הופכות זמניות, אוטומטיות או מבוססות פרויקטים קצרים, מקצועות התעשייה מציעים מסלול אחר: התמחות, צבירת ידע, עומק מקצועי וביטחון תעסוקתי. מחקרים של ה-OECD מצביעים על כך שענפי התעשייה מאופיינים בוותק תעסוקתי ממוצע גבוה יותר בהשוואה לענפי השירותים, ועובדים מקצועיים נוטים להישאר לאורך זמן ולהפוך לנכסים משמעותיים עבור המעסיקים שלהם. בעולם שבו תחלופת עובדים היא אתגר גלובלי, מדובר על יתרון תחרותי.
לצד ההיבט התעסוקתי, מדובר גם בעוגן מקרו-כלכלי מובהק. על פי נתוני משרד הכלכלה, התעשייה הישראלית מהווה בסיס משמעותי לכלכלה הלאומית: היא מהווה אחד ממקורות ההכנסה המשמעותיים של המדינה ממסים ישירים ועקיפים, ואחראית לכ-90 אחוז מיצוא הסחורות של ישראל. זהו מרכיב קריטי בחיזוק ההיבט הכלכלי ובמיצוב תדמית ישראל והכלכלה הישראלית בעולם.
כדי לממש את הפוטנציאל הזה נדרשת תפיסה רחבה וארוכת טווח: השקעה בהכשרות מקצועיות מתקדמות, פיתוח מיומנויות טכנולוגיות-תעשייתיות והעברת ידע בין-דורית. לא כפתרון זמני למחסור, אלא כתשתית לאומית. חיבור בין ניסיון של עובדים ותיקים לבין דור צעיר שמחפש משמעות, ביטחון ויציבות, הוא המפתח לתעשייה חזקה וחדשנית גם בעידן של שינוי טכנולוגי מואץ.
בסופו של דבר, הטאלנטים של העשור הקרוב ינטשו את המסכים ויעמדו גם על רצפות ייצור, יחברו מערכות, יבנו תשתיות ויאפשרו לעולם הדיגיטלי להתקיים. הבינה המלאכותית אומנם חכמה אבל זו עדיין זקוקה לידיים אנושיות מיומנות.
הכותב הוא מנכ"ל תאת ישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו