כך הצליחו חוקרים לזהות לווייתנים שכמעט ולא נצפו

לפי דיווח של ערוץ ה-BBC, לווייתני מקור נחשבים לאחת מקבוצות היונקים הימיים הפחות נחקרות בעולם, והסיבה המרכזית לכך היא אורח חייהם: הם צוללים לעומקים גדולים במיוחד ולפרקי זמן ארוכים, ולעיתים נדירות בלבד עולים לפני המים. כעת, שימוש באמצעים אקוסטיים תת-ימיים מאפשר למדענים לזהות מינים שונים ולהרחיב את הידע על קבוצה חמקמקה זו.

בתחילת יוני 2024 יצאה אליזבת הנדרסון, חוקרת ביו-אקוסטיקה מתוכנית יונקי הים של צי ארצות הברית, להפלגה מחקרית מול חופי באחה קליפורניה. צוות המחקר סרק את פני הים במשקפות, בניסיון לאתר לווייתני מקור – משימה שנחשבת מורכבת במיוחד בשל גודלם היחסי הקטן והעובדה שלעיתים הם נראים כגל בלבד.

לאחר כמה ימי חיפוש ללא הצלחה, הבחין קברניט הספינה בזוג פרטים צעירים ששחו סמוך לכלי השיט. בניגוד להנחה הרווחת שלווייתני מקור נמנעים מספינות, השניים גילו סקרנות והתקרבו. לדברי הנדרסון, המפגש ערער תפיסות קודמות לגבי התנהגותם של לווייתנים אלה.

הידע המדעי על לווייתני מקור עדיין מוגבל. כיום מוכרים למדע 24 מינים, המהווים כרבע מכלל מיני הלווייתנים והדולפינים. חלק מהמינים מעולם לא נצפו חיים בטבע, והם מוכרים רק ממקרים של היסחפות גופות לחופים. שיטות מחקר חדשות, המבוססות על האזנה לקולות תת-ימיים, מאפשרות לראשונה לזהות מינים גם ללא תצפית ישירה.

במקרה של ההפלגה מול באחה קליפורניה, החוקרים זיהו תחילה אות אקוסטי מסוג BW43 – פולס בתדר של 43 קילו-הרץ, שיוחס בעבר ללווייתן המקור של פרין, מין המצוי בסכנת הכחדה. עם זאת, בדיקה גנטית מדגימת ביופסיה שנלקחה מהלווייתנים העלתה כי מדובר למעשה בלווייתן מקור משונן-גינקו, מין שמעולם לא תועד חי בים הפתוח.

לדברי הנדרסון, השילוב בין נתונים אקוסטיים לדגימות גנטיות היה חיוני לאימות הזיהוי. דגימות מסוג זה נלקחות בזהירות, בשל הפוטנציאל לפגיעה בבעל החיים, ולכן נעשה מאמץ לצמצם את השימוש בהן למינימום הנדרש.

אוליבר בוסו, חוקר בכיר בארגון הבריטי Marine Conservation Research, מסביר כי לווייתני מקור נותרו זמן רב בשולי המחקר הימי. לדבריו, הם חיים לרוב באזורים מרוחקים מהחוף, קשים לגישה ונוטים להסתתר מעין. גילויו של מין חדש, לווייתן המקור של רמרי בשנת 2021, מדגיש עד כמה הידע עדיין חלקי.

בשנים האחרונות גבר העניין המדעי בלווייתני מקור בעקבות אירועי היסחפות המוניים, שחלקם נקשרו לפעילות סונאר צבאית. אחת ההשערות היא שחשיפה לסונאר גורמת ללווייתנים לעלות לפני המים במהירות, תהליך שעלול לגרום לפגיעות פיזיולוגיות הדומות ל"תסמונת הדקומפרסיה" אצל צוללנים.

האירוניה, מציין בוסו, היא שהקול עצמו מהווה גם איום וגם כלי מחקר מרכזי. לווייתני מקור מסתמכים על קליקים וזמזומים לצורך ניווט, חיפוש מזון ותקשורת. לכל מין חתימה אקוסטית ייחודית, המאפשרת לחוקרים לזהותו באמצעות הידרופונים – מיקרופונים תת-ימיים המוצבים בעומקים של עשרות ועד אלפי מטרים.

לאחר התאמה בין החתימה האקוסטית למין מסוים באמצעות בדיקה גנטית, ניתן להסתמך בהמשך על האזנה בלבד. לדברי הנדרסון, שיטה זו אינה פולשנית ואינה פוגעת בבעלי החיים, ומאפשרת איסוף נתונים גם ללא נוכחות ספינה או תנאי ים שקטים.

מחקרים נוספים, הכוללים הצמדת תגיות ללווייתנים, סיפקו מידע על דפוסי הצלילה והציד שלהם. נמצא כי הם מתחילים להשתמש בקליקים רק בעומק רב, וכי קצב הקול עולה כאשר הם מתקרבים לטרף. נתונים אלה מצביעים גם על כך שגורים צעירים צוללים לעומקים משמעותיים בגיל מוקדם יחסית.

אחת המטרות המרכזיות של המחקר כיום היא מיפוי תפוצת המינים השונים. זיהוי לווייתן המקור משונן-גינקו מול חופי קליפורניה היה מפתיע, שכן עד כה סברו כי מין זה חי בעיקר בצדו המערבי של האוקיינוס השקט, סמוך ליפן ולניו זילנד.

בוסו, שערך סקרים אקוסטיים באוקיינוס האטלנטי, בים התיכון ובאוקיינוס ההודי, מציין כי חסרים עדיין נתונים מהימנים על גודל האוכלוסיות. בהיעדר מידע כזה, קשה לקבוע אילו מינים או אוכלוסיות נמצאים בסיכון, ולכן, לדבריו, נדרשת גישה זהירה בכל הנוגע לפעילות אנושית באזורים שבהם עשויים להימצא לווייתני מקור.