הבינה המלאכותית היא בועה, והיא לא יכולה לגדול לעד - זו תובנה שמנכ"לי חברות ה-AI עצמן, כמו מנכ"ל אנבידיה ג'נסן הואנג ומנכ"ל OpenAI סם אלטמן כבר הודו בה בעצמם. אבל נכון לרגע זה, באופן פרדוקסלי, המכשול הגדול ביותר בפני צמיחתה אינו הבסיס הכלכלי הרעוע שלו (כיום, רוב חברות ה-AI הגדולות מושקעות אחת בשנייה במעגל מוזר שלא ברור איך הוא בכלל חוקי), בעיות בשרשרת האספקה בשוק השבבים או אפילו מחירי הזיכרונות המאמירים, אלא דווקא טכנולוגיה ישנה בהרבה: תחנות כוח.
מטכנולוגיה "מתה" להזמנות שיא
הרכיב האחד שנחשב לזה ש"תוקע" את גלגלי ה-AI, לפחות חלקית, הוא סוג אחר של גלגל: טורבינות לתחנות חשמל על בסיס גז טבעי, שהפכו תוך שלוש שנים מטכנולוגיה גוססת למשאב נדיר שחברות נאלצות לחכות לו עד חמש שנים.
במפעל של Mitsubishi Heavy Industries בטַקַסַאגוֹ שביפן, עובדים נאבקים לעמוד בקצב ההרכבות המבוקשות של טורבינות במשקל 100 טון - יותר ממשקלו של מטוס בואינג 747. עד לאחרונה, המפעל הזה היה כמעט ריק. ב-2017, חברת Siemens Energy פיטרה 6,900 עובדים מחטיבת הטורבינות, והכריזה שהביקוש ירד לצמיתות. נשיא החברה בצפון אמריקה אמר אז במפורש: "טורבינות גז מתו ב-2022".
שלוש שנים אחר כך, הן חיות מאוד. ההזמנות לטורבינות גדולות צפויות להגיע השנה ל-183 יחידות - המספר הגדול ביותר מאז 2011, וכמעט 50% יותר מהממוצע בחמש השנים האחרונות. מי שרוצה לרכוש טורבינה מאחת משלוש היצרניות השולטות בשוק (מיצובישי היפנית, סימנס הגרמנית וג'נרל אלקטריק האמריקנית) צריך להמתין לפחות שלוש שנים – ולעתים עד 2030.
בינה חשמלית
הכוח המניע מאחורי התחייה הזו פשוט: מרכזי נתונים. לפי משרד האנרגיה האמריקני, מרכזי הנתונים יצרכו עד 2028 בין 6.7% ל-12% מכלל החשמל בארה"ב, לעומת 4.4% ב-2023. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה צופה שצריכת החשמל הגלובלית של מרכזי נתונים תכפיל את עצמה עד 2030, ל-945 טוט"ש (טרה-ואט/שעה) - יותר מצריכת החשמל הנוכחית של יפן כולה.
אך אימון והפעלה של מודלי AI דורשים חשמל אמין וזמין באופן רציף. אנרגיה מתחדשת, על אף יתרונותיה, אינה יכולה לספק את היציבות הנדרשת. התוצאה: חברות כמו מטא בונות תחנות כוח חדשות מבוססות גז, וענקית הדלקים המאובנים ExxonMobil מתכננת תחנת כוח ייעודית למרכזי נתונים בעלות של כ-15 מיליארד דולר.
ארה"ב צפויה להוות השנה 46% מכלל הזמנות הטורבינות בעולם, לעומת ממוצע היסטורי של 29%. חטיבת האנרגיה של סימנס, שמכרה טורבינה אחת בלבד בארה"ב לפני שנתיים, מוכרת כעת קרוב ל-200 יחידות בשנה.
המחיר הסביבתי והגיאופוליטי
קצב הבנייה האיטי של תחנות כוח יכול היה להיפתר, אילולא ה”בעיה” הגדולה ביותר: יותר מ-230 ארגונים אמריקניים חתמו על מכתב פתוח שנשלח השבוע לקונגרס, הקורא להקפאת בניית מרכזי נתונים חדשים, בטענה שהם מאיימים על הסביבה ועל ארנקי הצרכנים. לפי הערכות, חשבונות החשמל של האמריקאים עלולים לזנק ב-70% עד 2030.
מיקרוסופט וגוגל כבר הודו שפליטות הפחמן שלהן עלו בשנים האחרונות, למרות התחייבויותיהן להגיע ל"אפס פחמן נטו”. מתקן Colossus של xAI, חברת ה-AI של אילון מאסק, הואשם כאחד ממקורות הזיהום הגדולים באזור ממפיס, בשל צי טורבינות הגז שלו.
אבל אולי ההשלכה המשמעותית ביותר היא גיאופוליטית. מדינות דרום-מזרח אסיה, כמו וייטנאם והפיליפינים, שתכננו לעבור מפחם לגז טבעי כ"דלק גישור" בדרך לאנרגיה “ירוקה”, מגלות שהן לא יכולות להשיג טורבינות. סוחר גז יפני בכיר אמר לאחרונה ל-Financial Times כי "כל הטורבינות נלקחות על ידי האמריקנים, האירופאים ומדינות המזרח התיכון. יהיה קשה מאוד למשקים המתפתחים באסיה להגדיל את החשיפה שלהם לגז טבעי". התוצאה: מדינות אלו ייאלצו להמשיך להסתמך על פחם, לעתים קרובות באמצעות טכנולוגיה סינית, במקום לעבור לדלק נקי יותר.
פתרונות יצירתיים ושאלות פתוחות
אחת התוצאות המוזרות של כל זה היא שחברת ProEnergy האמריקנית החלה להציע מנועי סילון משומשים ממטוסי נוסעים, שעברו שיפוץ והותאמו לייצור חשמל. לפי דוח שפורסם לאחרונה ע"י איגוד המהנדסים הבינלאומי (המוכר בעיקר כאחראי לתווי תקן הנושאים את ראשי התיבות שלו, IEEE), חלק ממרכזי הנתונים כבר משתמשים בפתרון הזה כגיבוי עד לבניית אמצעי ייצור חשמל קבועים יותר.
יש המציעים כורים גרעיניים מודולריים קטנים (SMR) כפתרון, אך אלה לא יהיו מוכנים לפני סוף העשור. מטא החליטה לא להמתין, וחתמה על חוזה שאמור להבטיח לה אספקת חשמל מתחנה גרעינית קיימת, אם הממשל יאשר לה להרחיב את הייצור. בינתיים, השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם הביקוש ל-AI יימשך מספיק זמן כדי להצדיק את ההשקעות העצומות בתשתיות אנרגיה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו