חוקרים: כך הובילה התפרצות געשית למגפת הדבר השחור באירופה

מחקר חדש מקשר בין התפרצות וולקנית מאמצע המאה ה-14 לתגובת השרשרת האקלימית שהובילה, בעקיפין, להתפרצות מגפת המוות השחור ברחבי אירופה.

במאמר שפורסם ב-Communications Earth & Environment, טענו החוקרים כי התפרצות געשית אחת או יותר בשנת 1345 זרקה כמויות גדולות של גופרית לסטרוספרה, העכירה את אור השמש וגרמה לירידה בטמפרטורות במשך שלושת הקיצים הבאים.

השינוי האקלימי גרם לשינויים כלכליים, שהובילו בסופו של דבר להתפרצות המגיפה הקטלנית. היסטוריונים מעריכים כי בין 1347 ל-1353 המגפה השחורה הרגה בין 100 ל-200 מיליון בני אדם ברחבי העולם, כאשר שיעור התמותה בחלקים מאיטליה הגיע ל-60 אחוזים.

הצוות השווה את תיעודי טבעות העצים עם ליבות קרח מאנטארקטיקה וגרינלנד ומצא שכבת גופרית בעוצמה חריגה לשנת 1345 - המדורגת במקום ה-18 בעוצמתה במהלך אלפיים השנים האחרונות. "מליבות הקרח אנו יודעים שההתפרצות התרחשה באזור הטרופי, משום שנמצאו ריכוזים דומים של סולפט בקרח הארקטי והאנטארקטי", אמר ההיסטוריון האקלימי מימי הביניים ד"ר מרטין באוך.

דגימות מהפירנאים הספרדיים אף הראו טבעות כחולות נדירות - סימני לחץ המופיעים בקיץ קר ורטוב - בשנים 1345, 1346 ו-1347.

מזג האוויר הקר והמעונן פגע ביבולים ברחבי הים התיכון והעלה את מחירי הדגנים. הרפובליקות הימיות האיטלקיות הגיבו למצב על ידי הפניית אוניותיהן לנמלי תבואה בים השחור, כגון קאפה וטאנה. "הם פעלו בצורה מקצועית, רציונלית ויעילה ביותר והשיגו את מטרתם - להקל על המחירים הגבוהים והרעב הממשמש ובא באמצעות יבוא תבואה לפני שתתרחשנה מקרי מוות מרעב", אמר באוך.

משלוחי התבואה נשאו פרעושים וחולדות שנדבקו בחיידק Yersinia pestis. ברגע שהספינות עגנו במסינה, ואחר כך בגנואה, ונציה ופיזה, הפרעושים קפצו למאכסנים חדשים והמגפה התפשטה.

מחקר גנטי איתר את הזן הרלוונטי של Y. pestis במכרסמי בר במרכז אסיה. החוקרים ציינו כי ההתפרצות לא יצרה את הפתוגן, אלא האיצה את הגעתו לאירופה בכך שדרשה יבוא דגנים בהיקף גדול יותר. "הכל מתחבר", אמר באוך. "למרות שהצירוף של הגורמים שתרמו למגפת המוות השחור נראה נדיר, הסבירות להופעת מחלות עקב שינוי אקלים והפיכתן למגפות עולמיות צפויה לעלות בעולם הגלובלי", הזהיר פרופ' וולף בונטגן מאוניברסיטת קיימברידג'.