המקלדות שלנו מסודרות בצורה לא הגיונית. סדר האותיות בהן הוא לא אלף-ביתי, לא מחולק בין עיצורים ותנועות (לפחות בלועזית; בעברית אותיות אהו”י משמשות גם וגם) ולא נראה הגיוני בשום צורה.
זה נראה כמו עיצוב איום - ובמובנים רבים, הוא באמת כזה. אז למה בכל המקלדות בעולם המערבי יש את אותו סידור QWERTY (כמעט)?
מכאן הכל התחיל: מכונות הכתיבה הראשונות
בשנת 1868, כריסטופר ליית'ם שולס, מעצב עיתונים ממילוואקי שבוויסקונסין, רצה לפתור בעיה: איך לכתוב מהר יותר מאשר בכתב יד. הוא פיתח אחת ממכונות הכתיבה הראשונות שביצעו את המשימה במהירות גבוהה יחסית.
במכונה המוקדמת שלו, האותיות היו מסודרות לפי סדר אלף-ביתי בשתי שורות, אבל מהר מאוד הוא נתקל בבעיה טכנית חמורה: כשהעובדים שתפקידם להזין את הטקסט שהגיע מהשטח הקלידו מהר מדי, המנגנון המכני נתקע.
הבעיה המכנית שיצרה את QWERTY
במכונות כתיבה, כל מקש היה מחובר לזרוע מתכת, שהייתה "מזנקת" קדימה כדי להטביע את האות על הנייר. כשהקלידו שתי אותיות קרובות במהירות, שתי הזרועות היו מתנגשות ונתקעות בדרך - והמקליד היה צריך לעצור, לפרק את הזרועות ידנית, לסדר אותן, ורק אז להמשיך.
זה היה מתסכל והאט את הכתיבה. שולס נזקק לפתרון.
התיאוריה המסורתית והפופולרית טוענת ששולס סידר במכוון את האותיות בצורה לא יעילה, כדי להאט את המקלידים וכך למנוע התנגשויות. על ידי פיזור האותיות הנפוצות ביותר למקומות לא נוחים והרחקתן זו מזו, המקלידים היו מקלידים לאט יותר, והזרועות לא היו מתנגשות.
אבל מחקרים מודרניים מציגים תמונה מורכבת יותר.
קוֹאיצ'י יַסוּאוֹקַה ומוֹטוֹקוֹ יסואוקה מאוניברסיטת קיוטו חקרו את ההיסטוריה של מקשי המקלדות ומצאו הסבר שונה לגמרי. לדבריהם, שולס עבד עם אנשי טלגרף - קלדנים מקצועיים שהיו צריכים לתמלל הודעות בקוד מורס. הם היו מקלידים צמדי אותיות ספציפיים בתדירות גבוהה מאוד: כמו TH, HE, AN, ER.
שולס גילה שאם מפרידים צמדים נפוצים לצדדים מנוגדים של המקלדת (יד ימין ויד שמאל), אירועי התקיעה מתמעטים. זה לא בגלל שהקלדן איטי יותר, אלא משום שכאשר יד ימין מקלידה אות אחת ויד שמאל מקלידה את הבאה, הזרועות המרוחקות לא מסתבכות זו עם זו.
לכן, הוא סידר את המקלדת מחדש כדי להפריד בין הצמדים הנפוצים ביותר באנגלית - T ו-H (חשבו על יידוע, the, שהוא אחת המלים הנפוצות בשפה), E ו-R (הסיומת הנפוצה ביותר) ו-A ו-N. המטרה לא הייתה להאט, אלא לאפשר הקלדה מהירה יותר ללא תקיעות.
הדרך ל-QWERTY המודרני
המקלדת עברה מספר גלגולים: ב-1868 היה נהוג סידור אלף-ביתי בשתי שורות, כאשר הקלידים נראו כמו פסנתר, עם מקשים רחבים קרוב למשתמש ומקשים צרים יותר ברווחים שביניהם, והאותיות היו מסודרות כך שעל הקלידים הצרים הן ברצף מימין לשמאל, ועל הקלידים הרחבים ממשיכים משמאל לימין.
ב-1870 הוכנס לשימוש סידור חדש של ארבע שורות קלידים עגולים, כאשר בשורה העליונה מספרים מ-2 עד 9 (האותיות I ו-O שימשו גם כ-1 ו-0), בשורה השנייה אותיות הניקוד (A, E, I, O, U ו-Y) וסימני פיסוק, ובשורות השלישית והרביעית העיצורים לפי סדר, משמאל לימין בשורה השלישית ומימין לשמאל בתחתונה.
ב-1872 הוצג QWERTY מוקדם (או, ליתר דיוק, QWE.TY), שבו עדיין המספרים היו מ-2 עד 9, סימני הפיסוק מפוזרים, והאות R בפינה הימנית תחתונה (איפה שה-R היום היה המקף, ואותיות הניקוד בשורה הראשונה היו מסודרות אחרת – U ו-O צמודות בימין, אחריהן I ולבסוף Y). גרסה מותאמת מעט של אותו סידור הוצגה שנה מאוחר יותר לחברת רמינגטון.
ב-1878 היצרנית רמינגטון שינתה את הסידור לדגם שכמעט זהה למה שאנחנו מכירים היום (שימו לב ש-M הייתה עדיין בקצה השורה האמצעית, ולא בתחתונה).
ב-1882, חברה חדשה שנוסדה משילוב פטנטים של כמה ממציאים בתחום מוציאה את המקלדת הדומה ביותר למה שאנחנו מכירים היום, שמלבד כמה תוספות מודרניות והחלפות בין צמדי אותיות במדינות דוברות גרמנית, צרפתית, ליטאית ואזרית, לא השתנתה כבר יותר מ-140 שנה.
למה נתקענו?
אחרי שראינו איך הגענו עד הלום, נשאלת השאלה: אם QWERTY לא יעיל, למה לא עברנו למשהו טוב יותר?
בשנת 1936, אוגוסט דְבוֹרַק ופרופ' ויליאם דילי פיתחו מקלדת חלופית, הנקראת Dvorak Simplified Keyboard. העיצוב שלה מבוסס על מחקר מדעי: 70% מההקלדה מתבצעת בשורה האמצעית, שעליה מונחות האצבעות רוב הזמן, לעומת 32% ב-QWERTY; האותיות הנפוצות ביותר נמצאות באצבעות החזקות ביותר; מעבר בין ידיים לחילופין, מה שמאפשר קצב טבעי יותר; ופחות מאמץ – האצבעות נעות מרחק קצר יותר.
דבורק טען שהמקלדת שלו מהירה יותר ב-20-40% ומפחיתה עייפות. אז למה לא אימצו אותה?
עד שנות ה-30, מיליוני אנשים כבר ידעו להקליד על QWERTY. מעבר למערכת חדשה היה דורש הכשרה מחדש של כוח עבודה שלם.
כל משרד, עיתון, בית ספר, ומפעל היו מלאים במכונות QWERTY. להחליף אותן היה עולה הון תועפות.
כל מערכת ההדרכה והמקצועיות של קלדנים הייתה מבוססת על QWERTY. ספרי לימוד, מורים, מבחני הסמכה – הכל QWERTY.
ככל שיותר אנשים משתמשים ב-QWERTY, כך הוא הופך שימושי יותר. אם אתם מחפשים עבודה כקלדנים, אתם צריכים לדעת QWERTY. אם אתם קונים מקלדת חדשה, תמצאו רק QWERTY (ברוב המקומות).
האם Dvorak באמת טוב יותר?
למרות הטענות של דבוראק, מחקרים מודרניים מגלים תמונה מורכבת יותר. מחקר משנת 1956, שטען שמקלדת Dvorak מהירה יותר ב-40%, התגלה ככזה שמומן על ידי אוגוסט דבורק עצמו. מחקרים עצמאיים מאוחרים יותר מצאו שההבדל קטן בהרבה - כ-2-5% לכל היותר, ולפעמים אין הבדל כלל.
הסיבה: קלדנים מקצועיים מסתגלים ל-QWERTY ומגיעים למהירות גבוהה מאוד על ידי זיכרון מוטורי. אחרי אלפי שעות תרגול, סידור האותיות כבר לא משנה כל כך.
עידן המחשב: הזדמנות שהוחמצה?
כשמחשבים אישיים הופיעו בשנות ה-70 וה-80, זו הייתה הזדמנות מושלמת לשנות. לא היו עוד זרועות מכניות שמתנגשות, ולכן לא היה צורך בסידור ה-QWERTY.
אבל בפועל, כולם המשיכו להשתמש במקלדות QWERTY. האנשים הראשונים שקנו מחשבים כבר הכירו את סידור ה-QWERTY ויצרני המחשבים לא רצו לסכן מכירות על ידי הצעת משהו זר ומוזר. כמה חברות ניסו להציע Dvorak כאופציה, אבל כמעט אף אחד לא השתמש בה.
מקלדות אלטרנטיביות היום
למרות הדומיננטיות של QWERTY, יש כמה חלופות מודרניות:
Dvorak – עדיין קיימת, עם קהילה קטנה של אוהדים נאמנים.
Colemak – סידור מודרני יותר (2006) שמנסה לשלב בין יעילות לקלות מעבר מ-QWERTY, ובעיקר ממקם את האותיות הנפוצות ביותר באנגלית בשורה האמצעית.
Workman - עוד סידור מודרני, המתמקד בהפחתת תנועת אצבעות ואף התאמה של כיווני תנועה לפי כיווונים “מועדפים” המוכתבים על ידי המבנים השונים של האצבעות (למשל: עבור האצבע, תנועה מטה עדיפה על תנועה מעלה, בעוד עבור הזרת המצב הפוך).
אבל כל אלו יחד מהווים פחות מ-1% מהשוק. QWERTY שולט בכ-99% מהמקלדות בעולם דובר השפות הלטיניות (מבחינת האלפבית, לא מבחינת המקור – כלומר כולל משפחת הגרמנית).
המקשים נעלמו, ה-QWERTY נשאר
כשהטלפונים החכמים הופיעו, עם מקלדות וירטואליות על מסך מגע, נוצרה בפעם השנייה בהיסטוריה הזדמנות מושלמת לשינוי. אין מגבלות מכניות, ואפשר לסדר איך שרוצים. אבל אפל, גוגל, ושאר היצרנים בחרו ב-QWERTY.
הסיבה נשארה אותה אחת כמו בהזדמנות הקודמת: היכרות. אנשים מצפים ל-QWERTY. זה מה שהם מכירים. משהו אחר היה מרגיש מוזר ומתסכל.
עם זאת, בשל הקלות הרבה של החלפת מקלדות (על מסך מגע לא צריך להחליף מקשים או אפילו להוסיף מדבקות), קיימות כיום פריסות מקשים רבות ויצירתיות מאי פעם. לא רק מקלדת שבה האותיות מסודרות בסדר שונה, אלא אפילו מקלדות שבהן שתיים או שלוש אותיות על כל מקש, מקלדות בצורת מעגל ועוד. ועדיין, כולן נמצאות בשימוש של אחוז זניח מאוד באוכלוסייה.
האם QWERTY ישרוד לנצח?
סביר להניח שכן, לפחות בטווח הנראה לעין. זו לא רק העובדה שכל דור חדש פשוט לומד את הפריסה שהדור הקודם כבר לא מסוגל להיפרד ממנה ואף פעם לא נוצרת הזדמנות פשוט להתחיל מאפס, אלא גם קיצורי מקשים שהתקבעו ברמה בינלאומית.
הדבר היחיד שכן עשוי לשים סוף לשליטה הבלעדית של QWERTY הוא טכנולוגיות חדשות יותר, כמו ממשקים קוליים ומציאות מדומה, שבה אין שום היגיון במקלדת. עם זאת, לפחות בעשור או שניים הקרובים, זה לכל היותר יעקוף את QWERTY, ולא יכחיד אותו.
הצלחה שהיא כישלון מפואר
כלכלנים משתמשים ב-QWERTY כדוגמה קלאסית ל"כשל שוק", או "נעילת נתיב" (Path Dependence) - מצב שבו החלטה מוקדמת, גם אם לא אופטימלית, נועלת את כולם למסלול מסוים, למרות קיומן של אפשרויות טובות יותר. כלומר: אפשרות שהתקבעה פשוט מפני שהחלפה שלה מסובכת מדי.
אבל אחרים טוענים ש-QWERTY היא בעצם הצלחה כבירה: היא פתרה בעיה אמיתית (תקיעות מכניות), היא "מספיק טובה", והעובדה שהיא אוניברסלית יוצרת ערך עצום של אחידות עולמית – למעשה, אפשר לומר שזה הדבר היחיד בעולם שאף מלחמה או מהפיכה לא פגעה בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו