למה לשמש יש יום משלה - ולמי בכלל שייך יום רביעי?

עברית היא שפה נהדרת והגיונית. ימי השבוע שלנו נקראים פשוט על שם מספרם, מ-1 ל-6, ואז "שבת", לזכר היום שבו הצטרף האל להסתדרות העובדים ועשה את מה שעובדי רכבת ישראל עושים לפחות פעמיים בשנה.

אבל בשפות אחרות, שמות הימים לרוב לא קשורים בשום צורה למספרים. באנגלית, כידוע, יש לנו את יום השמש (Sunday) ויום הירח (Monday), בצרפתית רוב הימים נקראים על שם כוכבים (Mercredi) ובגרמנית יום רביעי נקרא פשוט "אמצע שבוע" (Mittwoch).

בחינה של שמות ימי השבוע בשפות שונות מגלה לא מעט על אסטרונומיה עתיקה, מיתולוגיה, היסטוריה ותרבויות שהשפיעו זו על זו במשך אלפי שנים.

בראשית היו המספרים

כמו שיודע כל מי שקרא תנ"ך, אצלנו לא הוקדשה יותר מדי מחשבה על ימי השבוע. ראשון, שני שלישי… כמעט שאין צורך להסביר את הגישה הפשוטה והמינימליסטית הזו, שסופרת את סדר הימים באופן הסתמי ביותר שניתן להעלות על הדעת, ובזכות כך שרדה אלפי שנים.

גם תרבויות ושפות אחרות אימצו את השיטה המובנת מאליה, וביניהן היוונית המודרנית, הערבית, האתיופית (אמהרית), הפרסית, הסינית, הפורטוגלית, האיסלנדית, הגיאורגית, הוויאטנאמית ורבות נוספות.

שמות שמימיים

עניין השמות מתחיל, ככל הנראה, בבבל העתיקה, לפני כ-4,000 שנה. האסטרונומים הבבליים זיהו שבעה עצמים שמימיים שנעים על פני הרקיע: השמש (Shamash); הירח (Sin); (Nergal); חמה (Nabu); צדק (Marduk); נגה (Ishtar); שבתאי (Ninurta).

לכל אחד מכוכבי הלכת האלה (כולל השמש והירח, שנחשבו ל"כוכבי לכת") היו אלוהויות, והם נחשבו לבעלי השפעה עצומה על חיי בני האדם. הבבלים החליטו להקדיש יום לכל אחד מהגופים השמימיים האלה, והצעד הזה יצר את הקשר בין מחזור שבועי של שבעה ימים לשמות אסטרונומיים-מיתיים לימים האלה.

כשהרומאים כבשו את המזרח התיכון, הם היו מוקסמים מהאסטרונומיה והאסטרולוגיה הבבלית. הם אימצו את רעיון שבוע השבעה ימים, אבל החליפו את שמות האלים הבבליים באלים הרומאים: Dies Solis, לכבוד אל השמש סוֹל; Dies Lunae, לכבוד אלת הירח לוּנַה; Dies Martis, לכבוד אל המלחמה מארס; Dies Mercurii, לכבוד שליח האלים מרקורי; Dies Iovis, מלך האלים יופיטר; Dies Veneris, לכבוד אלת האהבה ונוס; Dies Saturni, לכבוד אל החקלאות סטורן.

השמות האלה עדיין משתקפים בשפות רומאניות כמו איטלקית, ספרדית, צרפתית ורומנית.

הגרמאנים והנורדים מחליפים אלים

כשהנצרות התפשטה לאירופה הצפונית, גם הגרמאנים והנורדים אימצו את רעיון שבוע השבעה ימים, אבל לא רצו לכבד אלים רומאיים. אז הם עשו משהו "יצירתי": החליפו את האלים הרומאים באלים המקבילים שלהם מהמיתולוגיה הנורדית: יום ראשון נשאר יום השמש (סאן/סון/זון וכו’), משום שאותה כיבדו גם האירופים; יום שני גם הוא נשאר דומה (מוֹן/מוּן ושמות אחרים שמייצגים את הירח); יום שלישי הפך ליום טיו, אל המלחמה הגרמאני (שימו לב - גרמאני ולא גרמני. בגרמנית מודרנית שבה שמות הימים הם ערבובייה של משמעויות שונות), וכך נוצר טיוּזדיי באנגלית למשל; יום רביעי נקרא על שם וודֶן (אודין), האל הראשי במיתולוגיה הנורדית. כך נוצרו Wedensday באנגלית ואוֹנְסְדאג בשפות כמו נורווגית והולנדית; יום חמישי נקרא על שם תוֹר/ת’וּנוֹר, אל הרעם, ויצר את Thursday באנגלית, Donnersdag בגרמנית וטוֹרְסְדאג בשפות מערב אירופיות אחרות; יום שישי נקרא על שם פריה, אלת האהבה והפוריות הנורדית, שלא במקרה נכתבת באותיות העבריות כמו "פְּרִייַּה" ורבייה, למרות ששמה מבוטא לרוב "פְרֵיַּה". מכאן מגיעים Friday, Freitag וכו' ; כאן רוב השפות שימרו דווקא את המקור היהודי. מלבד Saturday באנגלית, הוא נקרא בשפות רבות על שם השבת, כגון Samstag בגרמנית ו"Sabado" בספרדית, ו"ערב יום ראשון" בשפות אירופיות רבות לאורך ההיסטוריה, כמו שאנחנו קוראים ליום שישי "ערב שבת".

למה דווקא שבעה ימים?

השאלה המעניינת היא: למה שבוע של שבעה ימים, ולא חמישה או עשרה? לנו, כיהודים, התשובה כמעט ברורה מאליה: הרי היא בגוף השאלה (שבוע מלשון שבע), וכך היה מבראשית (תרתי משמע).

אולם, עבור תרבויות עתיקות אחרות, שלא האמינו בסיפור הבריאה שלנו, התשובה קשורה לשלושה גורמים: שבעת הגופים השמימיים הנעים שהבבלים זיהו; מחזור הירח - כ-29.5 ימים, שמתחלק יפה לארבעה שבועות של כ-7 ימים; משמעות דתית - המספר 7 נחשב למקודש ומשמעותי בתרבויות רבות.

שבוע של שבעה ימים התפשט ברחבי העולם בעיקר עם התפשטות הנצרות והאסלאם, שהעתיקו את הרעיון מאיתנו. היום, כמעט כל מדינה בעולם משתמשת בשבוע של שבעה ימים.

זה לא אומר שלא נעשו מעולם ניסיונות לשנות את אורך מחזור הזמן שאנחנו קוראים לו שבוע על שם מספר הימים שלו, למרות שברוב השפות הוא נקרא בשמות שאינם קשורים למספר. כך, למשל, הרפובליקה הצרפתית (1793-1805) ניסתה שבוע של 10 ימים, במסגרת רפורמה בלוח השנה שהתבססה על העיקרון של עֶשֹרוֹניוּת. הניסיון נכשל; ברית המועצות (1929-1940) ניסתה שבועות של 5 ו-6 ימים, כדי להגביר פרודוקטיביות. גם זה נכשל; איטליה הפשיסטית שקלה שבוע של 5 ימים, אך הרעיון לא יצא לפועל.

למה כל הניסיונות נכשלו? כי שבוע של שבעה ימים כבר היה מושרש עמוק מדי בתרבות, בדת, בכלכלה ובחיי היומיום.

תחילת השבוע: ראשון או שני?

אי אפשר לסיים בלי להזכיר את המחלוקת הבינלאומית: האם השבוע מתחיל ביום ראשון או בשני?

התקן הבינלאומי ISO 8601 קובע שיום שני הוא היום הראשון בשבוע, וכך מקובל הדבר ברוב אירופה וחלק ממדינות אסיה.

עם זאת, ישראל, ארה"ב, קנדה ומדינות רבות אחרות רואים את יום ראשון כיום הראשון.

הסיבה לכך היא מלחמת הדת שהנהיגה הנצרות נגד היהדות. באופן פרדוקסלי, לא מעט דתות היסטוריות קראו לשבת "יום האל" בגלל מקורו ביהדות, אך פלגים נוצרים גדולים החליטו שכדי להשתחרר מהיהדות הם צריכים לשנות את "יום האל" ליום ראשון, ולקבוע כי הוא סוף השבוע ויום שני הוא תחילתו של שבוע חדש.

כיום, המחלוקת הדתית כמעט לא מפריעה לאף אחד, אך הבידול יוצר בלבול בלוחות שנה ובתוכנות מחשב.