האם תופעת ה"סולופרנר" עומדת להשתלט על עולם ההייטק?

הסיפור המיתולוגי על יזמים שמתחילים בגראז' של ההורים תמיד כלל בתוכו הבטחה: יום אחד הם יגייסו הון, יעסיקו עובדים ויבנו חברה מפוארת • אבל היום, ההבטחה הזו נראית אחרת לגמרי

מאור שלמה. מכר את הסטארטאפ שבנה לבדו ב-80 מיליון דולר, צילום: יח"ץ

מאור שלמה מכר לאחרונה את BASE44, סטארטאפ שבנה לבדו, תמורת 80 מיליון דולר. העסקה הזו היא לא רק אנקדוטה מרשימה - היא יריית הפתיחה של עידן חדש. עידן ה"סולופרנר" (Solopreneur): יזם יחיד שאינו רק המייסד, אלא גם "צבא של איש אחד" המנהל פיתוח, שיווק, מכירות ותפעול.

אם בעבר בניית עסק גדול דרשה גיוס עובדים והון, הרי שכיום, כלי AI, אוטומציות ושירותי ענן מאפשרים לאדם בודד להגיע לקהל גלובלי, לנהל תהליכים מורכבים ולייצר הכנסות בהיקפים שפעם היו שמורים לחברות שלמות. הסולופרנר אינו רק יזם שעובד לבד, הוא ההוכחה שהעולם העסקי עובר למודל של Scale.

המהפך המרכזי בעידן הנוכחי הוא הניתוק בין מספר העובדים לבין כושר ההתרחבות של העסק. הסולופרנר הוא התופעה שממחישה זאת בצורה החדה ביותר: יזם יחיד שמייצר ביצועים של ארגון, לא משום שהוא עובד יותר, אלא משום שהמערכת עובדת בשבילו. זה המעבר מפרדיגמה של ״כוח אדם״ לפרדיגמה של ״יכולות מערכתיות״. בישראל זו כבר מציאות: עשרות עסקים של אדם אחד: יועצים, יוצרי תוכן ובעלי מוצרים דיגיטליים, מגיעים להכנסות של מיליוני שקלים ללא אף עובד.

מחקר של MIT מצא ש-Generative AI מעלה תפוקה ב-40-70 אחוז, גם ללא תוספת כוח אדם - נתון שממחיש עד כמה המודל של הסולופרנר כבר איננו תופעה שולית, אלא שינוי מבני עמוק. הסולופרנר מצליח לא משום שהוא עובד יותר, אלא משום שהמודל שלו פשוט יותר. פשטות אינה ״עיצוב נקי״, אלא מנגנון צמיחה: מוצר אחד ברור, מסר אחד חד ותהליך אחד שניתן להכפיל לאינסוף. מה שסולופרנרים אימצו מתוך אילוץ, חברות ענק נאלצות כעת לאמץ מתוך צורך, כי רק פשטות מאפשרת Scale אמיתי.

הסולופרנר המצליח אינו בהכרח יזם טכנולוגי "טוב יותר", אלא ארכיטקט מערכות טוב יותר, צילום: Getty Images

האם לישראלים יש יתרון?

בתור מי שניהל רשתות גדולות עם מאות עובדים ותהליכים מורכבים, אני יכול להעיד שהשינוי שאנו חווים הוא קודם כל תפיסתי. בעבר, האתגר הניהולי המרכזי היה לגייס טאלנטים ולנהל אותם כדי שיבצעו תהליכים. כיום, האתגר האמיתי הוא לתכנן מערכות אוטומטיות שיבצעו את אותם תהליכים בעצמן.

הסולופרנר המצליח אינו בהכרח יזם טכנולוגי "טוב יותר", אלא ארכיטקט מערכות טוב יותר. הוא פשוט בונה עסק נקי ממורכבות אנושית מיותרת, והופך את האילוץ הזה למנוע ה-Scale העיקרי שלו.

דווקא השוק הישראלי הקטן, עם המחסור הכרוני בטאלנטים טכנולוגיים, הופך את מודל הסולופרנר ליתרון תחרותי לאומי. עסקים ישראליים נאלצים מלכתחילה לפעול במינימום משאבים, מקסימום יצירתיות ולכוון מהר לשוק הגלובלי.

חברות כמו Fiverr ו-SimilarWeb התחילו בצוותים קטנים ובנו מנגנוני אוטומציה חזקים שאפשרו התרחבות מהירה. הסולופרנר הוא פשוט הגלגול הקיצוני והיעיל ביותר של הדנ"א היזמי הישראלי הזה. הוא מוכיח שצמיחה א-ליניארית לא נובעת מגודל העסק, אלא מהיכולת לבנות מערכת שבונה את עצמה.

חשוב להפסיק לחשוב על הסולופרנר כ"אדם בודד". הצוות שלו פשוט נראה אחרת: הוא מורכב מ-10 או 20 "סוכנים" ובוטים שמנהלים עבורו את השיווק, התמיכה והתפעול 24/7, ללא הפסקה וללא טעויות אנוש. כשאנחנו רואים מפתח יחיד שמגייס עשרות אלפי מנויים בתשלום עם אפס עלויות תפעול, או עסק ישראלי קטן המשרת אלפי לקוחות גלובליים, אנחנו מבינים שהמשחק השתנה.

הנתונים המדהימים על חברות AI שמציגות 15-5 מיליון דולר הכנסה שנתית לעובד הם לא רק סטטיסטיקה מעניינת; הם הנשק התחרותי החדש. היעילות הרדיקלית הזו היא שמאלצת כעת תאגידי ענק בישראל, מ-Fiverr ו-Lightricks ועד בנק הפועלים, לאמץ אוטומציות לא כ"שדרוג" אלא כשלד עסקי מרכזי. הן מבינות שהן חייבות ללמוד לפעול כמו סולופרנר - רזות ויעילות - פשוט כדי לשרוד ולהתחרות בקצב החדש.

הכותב הוא דוקטורנט לניהול, אסטרטג עסקי ומומחה ל-Scale בעידן ה-AI

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר