זה היה עוד שבוע מסחרר בתחום הבינה המלאכותית, שהמחיש עד כמה עצום השוק הזה ומה מונח על כף המאזניים – ובעיקר עד כמה OpenAI הופכת לעמוד התווך שעליו נשענת במידה רבה כלכלת הבינה המלאכותית כולה.
החברה הודיעה בתחילת השבוע כי חתמה על הסכם חסר תקדים עם AMD, שבמסגרתו תפרוס תשתיות עיבוד בהיקף של שישה ג׳יגה-וואט. אלא שבעצם, זה כבר לא חסר תקדים: רק לפני כמה שבועות חתמה OpenAI על הסכם רחב עוד יותר עם אנבידיה, לפריסת 10 ג׳יגה-וואט נוספים. לשתי העסקות הללו מצטרפת מערכת קשרים מסועפת עם ספקיות ענן כמו CoreWeave ואורקל.
על פי חלק מההערכות, אם מחברים את כלל ההתחייבויות, ההשקעות והשותפויות, OpenAI עומדת למעשה מאחורי פרויקט תשתית שמוערך בשווי מצטבר של כ-850 מיליארד דולר – סכום שגדול מהתקציב השנתי של ממשלת ארה"ב לכל התחומים האזרחיים שאינם ביטחון – ומבוסס על תשתיות שיצרכו חשמל בהיקף השווה כמעט לכל צריכת האנרגיה השנתית של הולנד.
לכאורה, OpenAI היא חברת תוכנה, שמפתחת שירותי ענן המבוססים על מודלים של שפה ובינה מלאכותית. אבל שלא כמו חברות SaaS מסורתיות, הפועלות עם תשתית רזה ונהנות משולי רווח גבוהים, יישומי התוכנה ש-OpenAI מציעה מצריכים משאבי עיבוד עצומים מאחורי הקלעים. על כן, החברה נדרשת לבנות את הבסיס הפיזי שעליו נשענת כל הפעילות שלה.
כל שאלה שאנחנו מפנים ל-ChatGPT, כל תמונה ש-DALL·E מייצר וכל סרטון ש-Sora מעבד – כולם ניזונים ממיליוני פעולות חישוביות שנדרשות בזמן אמת. וככל שהביקוש עולה, כך גדלה התלות במרכזי נתונים חדשים, בצריכת אנרגיה ובשרשראות אספקה של שבבים. OpenAI היא לא עוד חברת תוכנה; היא אימפריה תפעולית שמנסה לעמוד בקצב המסחרר של מהפכה טכנולוגית שהיא עצמה יצרה.
העסקות הסיבוביות שמניעות את כלכלת ה-AI
ההסכם עם AMD ממחיש יותר מכל את היקף הסיכון והמורכבות של המודל הכלכלי החדש שנוצר סביב OpenAI. במסגרת העסקה התחייבה החברה לרכוש מ-AMD עשרות אלפי מעבדים בהיקף מוערך של עשרות מיליארדי דולרים. אך פרט מרכזי אחד נעדר מההודעה הרשמית: מהו הסכום המדויק שתשלם OpenAI על הציוד. לא מעט אנליסטים מעריכים כי AMD העניקה לה הנחה משמעותית, אולי אפילו חסרת תקדים, כדי לזכות בנתח מהתנופה העצומה של תשתיות ה-AI, שעד כה נשלטה כמעט לחלוטין בידי אנבידיה.
וזהו לא הפרט החריג היחיד בעסקה. ההסכם כולל גם רכיב הוני יוצא דופן: ככל שהפרויקט יתקדם, AMD העניקה ל-OpenAI אופציה לרכוש 160 מיליון מניות במחיר סמלי של סנט אחד למניה – מהלך שבמימוש מלא יעניק ל-OpenAI אחזקה של כ-10 אחוז מהחברה.
למעשה, AMD אינה מתפקדת כאן כספקית חומרה קלאסית, אלא כשותפה שמעודדת את לקוחה להרחיב את היקף הרכישות שלה. היא מספקת ל-OpenAI תמריץ אדיר לרכוש ממנה מעבדים, ובתמורה מעניקה לה מניות בשווי של עשרות מיליארדי דולרים. אם אכן נמכרים המעבדים בהנחה, וגם מתווספת לכך הטבה הונית בהיקף כזה – עולה השאלה המתבקשת: עד כמה העסקה הזו באמת רווחית עבור AMD?
המנגנון הזה, שבו השקעה ותמורה מתגלגלות הלוך ושוב בין אותם גורמים, הוא מה שמכונה כיום “כלכלה סיבובית”. למעשה, בין שתי העסקות – עם אנבידיה ועם AMD – נוצרים גם יחסי תלות הדדית.
במסגרת העסקה עם אנבידיה, האחרונה התחייבה להשקיע כ-100 מיליארד דולר ב-OpenAI, ככל שזו תרחיב את רכש המעבדים. כלומר, אם מחברים את שתי העסקות, אזי ככל שהעסקה עם אנבידיה תתקדם, OpenAI תקבל את ההון הדרוש לה כדי לעמוד בהתחייבויותיה מול AMD; וברגע שתעשה זאת, תוכל לממש את ההסכם שיזכה אותה בהטבה ההונית שמעניקה לה AMD – מה שיאפשר לה להמשיך ולהזין את מחזור ההשקעות הבא. כך נוצר מעגל שבו הון, אשראי ותמריצים הוניים זורמים הלוך ושוב בין אותן חברות, וכל חוליה בשרשרת תלויה בביצועי החוליה האחרת.
אם הביקוש למחשוב אכן יזנק כפי שכולם מצפים, המעגל הזה יניע צמיחה אדירה. אבל אם אחד הצדדים יתקשה לעמוד בהתחייבויותיו – אם אספקת השבבים תתעכב, אם קצב האימוץ בשוק יואט, או אם רווחיות הענן תיפגע – המבנה הזה עלול לקרוס כמו מגדל קלפים. במונחים פיננסיים, מדובר במבנה ממונף מאוד: כל דולר של השקעה מגובה בהבטחה עתידית ולא בהכנסה קיימת.
מדבר של מחשוב
מאחורי העסקות הללו עומדת הנחה אחת: הביקוש לשירותי בינה מלאכותית ימשיך לגדול בקצב מסחרר, ו-OpenAI תוכל לצמוח בקצב דומה. נשיא OpenAI, גרג ברוקמן, הסביר את הרציונל מאחורי עסקות הענק עם AMD ואנבידיה. בראיון שצוטט ב-Business Insider הסביר כי תעשיית ה-AI כולה מתקרבת למצב של מחסור קיצוני, שבו לא יישאר די כוח מחשוב להפעיל את הדור הבא של המודלים. "אנחנו צועדים לעבר מדבר מחשוב מוחלט", אמר. "אם לא נבנה עכשיו את התשתיות, נאבד את היכולת להמשיך לצמוח".
הדברים האלה ממחישים את המלכוד שבו נמצאת OpenAI: מצד אחד היא חייבת להשקיע מאות מיליארדי דולרים כבר היום כדי להיערך לביקושים של מחר; מצד שני, כדי לממן את ההשקעות האלה היא נאלצת להשתמש במנגנונים פיננסיים מסובכים.
לפי הערכות עדכניות, OpenAI צומחת בקצב מהיר וצפויה להכניס השנה כ-12 מיליארד דולר – זינוק חד לעומת השנים הקודמות. אולם במקביל, גם הוצאותיה התפעוליות מזנקות: עלויות המחשוב, האנרגיה והמו״פ הולכות ותופחות, והחברה עדיין רחוקה מאוד מרווחיות.
גדולה מדי מכדי ליפול
כשכל זה מונח על כתפיה, OpenAI נמצאת תחת לחץ גובר להפוך את מאגר המשתמשים האדיר שלה – כ-800 מיליון בני אדם ברחבי העולם – למנוע הכנסות ממשי. אם בעבר ראשי החברה הביעו רתיעה משילוב פרסומות בפלטפורמה, ונזכיר כי היא נוסדה כגוף ללא מטרות רווח, הרי שכיום הלחץ הפיננסי מאלץ אותה לשקול זאת מחדש.
בשבועות האחרונים ניתן לזהות איתותים ברורים לכך: ביישומים החדשים שהשיקה החברה, נראה שהיא מחפשת דרכים לייצר "שטחי פרסום" מובנים בתוך המערכת. Sora, פלטפורמת הווידאו הגנרטיבי החדשה, ו-Pulse, הפיצ’ר החברתי שהתווסף ל-ChatGPT, עשויות להפוך עם הזמן למרחבים מסחריים טבעיים – בדיוק כפי שגוגל, פייסבוק וטיקטוק הפכו את בסיס המשתמשים שלהן למקור ההכנסה המרכזי.
OpenAI איננה עוד סטארט-אפ שאפתני; היא הפכה למוקד אנרגטי, כלכלי ותעשייתי שחברות רבות נשענות עליו. כמו במשברי הדוט-קום והסאב-פריים, קריסה של שחקן ממונף כל כך עלולה לטלטל את כלכלת העולם כולה. בדומה למוסדות פיננסיים גדולים, OpenAI כבר חצתה את קו ה"גדולה מדי מכדי ליפול" (too big to fall). ביטוי זה אינו רק מתאר עוצמה, אלא תלות הדדית: מדובר בחברה שהמערכת הכלכלית העולמית אינה יכולה להרשות לעצמה את נפילתה.
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא האם OpenAI מוליכה אותנו לעבר כלכלת ה-AI העתידית – כלכלה יעילה, פורייה ומחוללת שינוי – או שהיא בונה את המגדל העצום שיקבור את כולנו תחת הריסותיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו