עניין של ביטחון לאומי: הגיע הזמן שישראל תשקיע בהדפסת תלת ממד

הכלכלה הישראלית פגיעה בעתות חירום. סגירת השמיים והפסקת הטיסות במהלך המלחמה עם איראן, הבהירו עד כמה עמוקה התלות הכמעט מוחלטת של ישראל באספקה חיצונית של ציוד, חלקי חילוף, מכשור רפואי ורכיבים קריטיים נוספים. בניגוד לרוב מדינות העולם, לישראל אין עורף יבשתי ואין נתיבי מעבר חלופיים, מצב שהופך אותה לאי לוגיסטי מובהק. אם יתווסף לכך גם איום ימי, ישראל עלולה להיקלע לשיתוק משקי רחב היקף. דווקא על רקע התלות הזו, מתחדדת ההזדמנות.

ישראל יכולה וצריכה לייצר בעצמה את מה שהיא נוהגת לייבא. הדרך לעשות זאת היא באמצעות טכנולוגיית הדפסת תלת ממד המאפשרת ייצור מהיר ומדויק של רכיבים הנדסיים, תבניות, מערכות רפואיות, חלקי חילוף למכונות תעשייה, ואפילו אלמנטים מבניים - הכול לפי דרישה, בזמן אמת. זוהי טכנולוגיה תעשייתית מוכחת, המיושמת כבר כיום ברחבי העולם, לא רק בסטארטאפים אלא גם במערכות צבאיות, בתחבורה ובתחום הבריאות.

דו"חות כלכליים עדכניים, בהם של מקינזי, מעריכים כי תחום ייצור הרכיבים באמצעות הדפסת תלת ממד יניב לכלכלה העולמית עד טריליון דולר בשנה עד 2030. הגידול הזה לא נובע רק מהמהפכה הטכנולוגית עצמה, אלא מהיכולת שלה לצמצם זמני אספקה, לחסוך עלויות לוגיסטיקה, ולאפשר גמישות תפעולית חסרת תקדים. עבור שוק קטן ומבודד כמו ישראל, שלא יכולה להסתמך על גשר יבשתי עם שכניה, מדובר לא רק ביתרון תעשייתי, אלא במהלך של ביטחון כלכלי לאומי.

למרות שהחדשנות הישראלית בתחום זוכה להכרה עולמית עם חברות שמובילות את התחום ברמה הגלובלית, בפועל, השימוש בטכנולוגיה בקרב יצרנים מקומיים עדיין נמוך. האחריות על ההטמעה ולמימון מוטלת כיום כמעט כולה על המפעלים עצמם, בעיקר הקטנים והבינוניים, וללא תשתית ציבורית, תמריצים ממשלתיים או תמיכה מערכתית. כך, הטכנולוגיה נותרת בגדר פוטנציאל לא ממומש.

התחום כבר משולב בפרויקטים ביטחוניים ותעשייתיים - החל מרחפנים ושבבים ועד חלקים למכונות ואבטיפוס של חברות פיתוח - מה שמעיד על קיומן של יכולות מתקדמות בשוק המקומי. בנוסף, בעזרת הכשרות קל גם ליישם את הטכנולוגיות אינהאוס. אך כפי שניכר, מדובר עדיין ביוזמות נקודתיות, לא במדיניות כוללת.

היעדר השקעה ממשלתית מונע מהתחום להפוך לקטר תעשייתי. על פי הערכות, הקמה של עשרה מרכזי הדפסה תעשייתית אזוריים תדרוש השקעה של 300–500 מיליון שקל על פני חמש שנים, סכום מזערי ביחס לרמת הסיכון והפוטנציאל הגלום בשעת משבר. יש להקים קונסורציום תעשייתי–אקדמי שיפתח פתרונות הדפסה ייחודיים, יתמוך בקליטת טכנולוגיה אצל יצרנים קטנים ויקדם מחקר יישומי בתחום.

גם בתחום ההון האנושי נדרשת קפיצת מדרגה. ישראל אינה מכשירה כיום די טכנאי הדפסה תעשייתית, מהנדסי חומרים ומומחי תכנון לייצור דיגיטלי. לכן, יש לשלב את התחום בתוכניות הלימוד המקצועיות וההנדסיות, ולבנות מסלולי הכשרה מהירים שיקצרו את הדרך מהכיתה למפעל.

מול כל אלה, הממשלה יכולה לפעול כבר כעת בכמה מהלכים פשוטים אך אפקטיביים: הקמת מינהלת לאומית להובלת תחום הדפסת התלת ממד בישראל, סיוע ברכישת ציוד לעסקים קטנים ובינוניים באמצעות מענקי התאמה, שילוב ייצור מבוסס הדפסה בצה"ל ובמערכות הביטחון, רגולציה תומכת שתכלול תקינה מקצועית וסטנדרטים לחומרים, והקמה של מאגר דיגיטלי לאומי מאובטח שיכלול קבצי הדפסה לרכיבים קריטיים, כחלק מהיערכות כוללת לשעת חירום.

כפי שהמדינה השקיעה בתשתיות מים, חקלאות חכמה ותשתיות ענן, הגיע הזמן להפנות משאבים גם לגישור על הפער שבין ההובלה הטכנולוגית לבין האימוץ התעשייתי. ישראל כבר הוכיחה שהיא יודעת לפתח טכנולוגיה מהפכנית. כעת היא צריכה גם לדעת להשתמש בה. הטכנולוגיה קיימת, השאלה היא אם ניצור את התנאים שיאפשרו לכולם להשתמש בה, ובזמן.

הכותב הינו מנכ"ל יזמקו תלת מימד