אם גם לכם יצא לראות עיניים על קיר, חיוך במכסה פח או מבט עצוב מתוך שקית תפוצ'יפס, ייתכן שחוויתם תופעה נפוצה בשם "פראידוליה": הנטייה לזהות פנים אנושיות בתוך עצמים דוממים. כעת, מחקר חדש מאוניברסיטת סארי שבבריטניה מגלה כי המוח שלנו לא רק מבחין בפרצופים כאלה, אלא גם מגיב אליהם חזק יותר מאשר לפרצופים אמיתיים.
החוקרים ערכו סדרת ניסויים שבה השתתפו 54 נבדקים, ובחנו כיצד הקשב שלנו מושפע ממבטים - בין אם של אדם אמיתי שמביט הצידה, ובין אם של חפץ שנראה כמו פנים. התוצאה - בשני המקרים תשומת הלב הופנתה באופן מובהק, אבל דרך פעולה שונה לחלוטין.
"כשאנחנו רואים פנים אמיתיות, אנחנו מתמקדים בעיקר בעיניים ובכיוון שלהן" - מסבירה ד"ר די פו, חוקרת מוח שהתמקדה בתפיסת פנים. "אבל כשאנחנו רואים פנים מדומיינות, התגובה נובעת מהמבנה הכללי - איפה 'העיניים' ממוקמות ואיך הן מסודרות - וזה דווקא יוצר תגובה חזקה יותר של מערכת הקשב".
המסקנות של החוקרים חורגות מהתחום הקוגניטיבי. לדבריהם, הגילוי עשוי להשפיע על תחומים כמו פרסום, עיצוב מוצר וחוויית משתמש. "אם משלבים בעיצוב אלמנטים שמזכירים פרצוף - גם אם מדובר בדמיון בלבד - זה עשוי לגרום לאנשים להתעכב, להרגיש שמביטים בהם, ולהיזכר יותר במוצר".
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים שמדפסת מסתכלת עליכם או שהשקע בקיר "קורץ" לעברכם - דעו שזה לא רק בראש שלכם. זו תגובה עמוקה, הישר מהמוח, שמופעלת בכל פעם שהוא חושב שהוא מזהה פנים - גם כשהם לא באמת שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו