מומחה ישראלי על האפשרות שאיראן תשתמש בנשק כימי או ביולוגי: "גורמים פחות נזק מטילים כבדים"

הלחץ הכבד שישראל מפעילה על המשטר האיראני מאז תחילת המלחמה הוביל להערכות בישראל שטהרן עלולה לשגר לעבר ישראל נשק כימי או ביולוגי. למרות שסוגי נשק אלו אסורים לשימוש על פי אמנות בינלאומיות, זה לא סוד שמשטרים באזור כמו סוריה, עיראק ואיראן עוסקים בפיתוח נשקים כאלו ואף עשו בהם שימוש בעבר.

"כמעט לא אפקטיבי"

ד"ר יאיר אנסבכר, מומחה ללימודי ביטחון שפרסם ספר על הדוקטרינה האיראנית כלפי ישראל, מציג תמונה מרגיעה יחסית. "נשק כימי בעיקר הוא נשק שמטרתו יצירת פאניקה והיסטריה אצל האויב", הוא מסביר. "בדרך כלל משתמשים בו כנגד אויב מתמרן, כדי להבהיל את החיילים, אבל למעשה האפקט של הנשק על הצבא מבחינת נזקים לחיילים ולכוחות עצמם הוא מוגבל".

הנשק הכימי פועל באמצעות כוויות כימיות והרעלה, כאשר שני הגורמים יכולים לגרום למוות. הגזים הנפוצים כיום לנשק כימי כוללים גז חרדל, סארין, גז עצבים VX, ציאניד, כלור, פוסגן וטאבון. עם זאת, כפי שמסביר אנסבכר, "הפגיעה של חומרים אלו היא מקומית בלבד ותלויה בהמון משתנים נוספים בשטח כדי לגרום לפגיעה של ממש - כך שההצלחה של הפעלת נשק כזה כמעט לא קיימת".

לקח מהמלחמה הגדולה

כדי להדגים, אנסבכר פונה לדוגמה היסטורית: "הפעלת נשק כימי במלחמת העולם הראשונה לא היתה אפקטיבית מבחינת ההשפעה על הכוחות הלוחמים בשטח".

הסיכויים שטיל כימי יעבור את מערך ההגנה הישראלי נגד טילים הם "קטנים יחסית", וגם במקרה של פגיעה בקרקע, "לא בהכרח תהיה פגיעה, כי צריך לשם כך תנאים מאוד מסוימים".

לדברי אנסבכר, "הטילים הכבדים שאיראן משגרת כיום יוצרים יותר נזק מאשר טילים כימיים". מעבר לכך, מדינה שתשתמש בנשק כזה "תספוג נידוי בינלאומי ובמקרה של איראן - המשטר יאבד את מעט המדינות שתומכות בו".

תקיפת אזרחים: "סיכויים נמוכים"

לגבי תקיפה של אוכלוסייה אזרחית עם טילים כימיים, המומחה מעריך שסיכויי ההצלחה נמוכים מאוד וההשפעה על הלגיטימיות של המשטר בטהרן תהיה קריטית. "פגיעה באזרחים על ידי טילים עם חומרים כימיים מצריכה קודם כל ידע מתאים מבחינת ייצור טילים מסוג זה", הוא מסביר.

לדבריו, "גם פגיעה בקרקע של טיל לא בהכרח תביא לנזקים". העיקר - השימוש בנשק כזה יביא לסופו של המשטר, כי תגובת ישראל וארצות הברית לפעולה כזו תהיה קשה ביותר.

נשק ביולוגי: "חרב פיפיות"

לגבי נשק ביולוגי, המצב דומה, או אף בעייתי פחות, מבחינת היעילות שלו. "נשק ביולוגי בדרך כלל יכול לזהם אדמה או לפגוע בעורף, אבל הוא לא ישפיע על הכוחות בחזית, משום שלוקח לו זמן לפעול", מסביר אנסבכר. "גרוע מכך, לעיתים מדובר ממש בחרב פיפיות שהרי החיידק או הנגיף יכולים לפגוע גם במי שהפעיל אותו".

אנסבכר מציין דוגמה מעניינת לסכנה הדדית זו: האפשרות שנגיף הקורונה עבר טיפול במעבדה הצבאית הסינית ליד ווהאן, שעסקה בחקר נגיפים שונים. "יש סימנים רבים שהנגיף עבר טיפול כל שהוא שהפך אותו למסוכן יותר ועמיד יותר", הוא אומר.

הנשק הביולוגי מתבסס על חיידקים או נגיפים מסוכנים כמו אנתרקס, ריצין או סארס. בעבר השתמשו בו בעיקר ארגוני טרור, כמו במקרה של מעטפות האנתרקס שנשלחו לגורמים שונים בארצות הברית. אך ייצור נשק כזה מורכב במיוחד למטרת ירי בטיל, משום שהשרידות של החומר הביולוגי אינה גדולה. בנוסף, גורמי מזג אוויר כמו קור חריף, גשם או חום משפיעים על האפקטיביות.

יתרון נוסף לישראל: המודיעין במערב עוסק כל הזמן בחקר של סוגי החיידקים והווירוסים המסוכנים שמיוצרים בדיקטטורות ומפתחים תרופות ואמצעי הכלה של נשק כזה. כמו כן, משטר שיפעיל נשק ביולוגי יחטוף תגובה קיצונית מישראל ומהקהילה הבינלאומית.

"הפלת המשטר - ההגנה הטובה ביותר"

כשנשאל האם המשטר לא יפעיל נשק כזה כאשר יהיה "עם הגב אל הקיר", אנסבכר מעריך כי לאיראן יש אמצעים אפקטיביים יותר: "הרבה יותר קל לשרוף את מתקני הנפט ולחסום כך את ההזרמה שלו דרך מוצרי הורמוז. בנוסף לכך איראן יכולה גם לתקוף את מתקני הנפט של סעודיה".

לסיכום, המומחה מציע פתרון יסודי: "ההגנה הכי טובה במקרה של איראן היא הפלת המשטר. אם המשטר ייפול אז הסכנה מהאמצעים האלו שקיימים באיראן תתבטל לחלוטין".

ד"ר יאיר אנסבכר, מומחה ביטחון, מחבר הספר החדש "עם כלביא יקום" אודות הניסים האסטרטגיים של מלחמת חרבות ברזל.