לוויין במקום מפציץ: על העוצמה החדשה של ענקיות הטכנולוגיה בזירה העולמית

ב-2022, זמן קצר לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, נחתו על שולחנו של אילון מאסק בקשות דחופות מהצד האוקראיני: עזרה. לא בטנקים, לא בתחמושת, אלא בגישה לאינטרנט. תוך ימים, שלח מאסק עשרות לווייני סטארלינק אל שמי אוקראינה, ואִפשר לצבא, לאזרחים ולממשלה להמשיך לתקשר ביניהם ועם העולם, גם כשרוסיה ניסתה למנוע זאת מהם.

באותו רגע, מבלי לירות כדור, ומבלי לעבור דרך אף מנגנון רשמי של דיפלומטיה, מאסק הפך לשחקן חשוב בזירה הגיאו-פוליטית. היום, כשלוש שנים לאחר מכן, זה קורה שוב. הפעם, באיראן.

אחרי שמבצע "עם כלביא" יצא לדרך, מאסק פתח את מערכת סטארלינק לפעולה גם מעל שמי איראן. באופן רשמי, כדי לאפשר גישה לאינטרנט בלתי מצונזר לאזרחים, כך שיוכלו לקבל מידע חופשי על הנעשה. בפועל, אדם פרטי, העומד בראש תאגיד טכנולוגי, מקבל החלטה שמשפיעה על מיליוני בני אדם, על מרקם פוליטי עדין, ועל עצם היכולת של מדינה לסנן ולשלוט במידע.

זו לא סתם פרשייה חריגה. זה סימפטום של עידן חדש. במשך מאות שנים, הייתה המדינה הגוף היחיד שיכול היה להפעיל כוח בקנה מידה רחב: רק לצבא הייתה יכולת חדירה; רק לממשלה הייתה שליטה על התקשורת, על התשתיות, על המרחב הציבורי. אבל מאסק והלוויינים הפרטיים שלו מגלמים שינוי עקרוני. בעולם מחובר, היכולת האפקטיבית לשלוט נובעת לא רק מהחזקת גבולות פיזיים, אלא מהחזקת התווך. והתווך, בעידן של היום, עובר דרך מסלולים נמוכים של לוויינים, קודים, חיישנים ומערכות הפעלה.

המקרה האיראני ממחיש זאת היטב. משטר שמבוסס על שליטה במידע, מצנזר את האינטרנט, אוסר על תקשורת חופשית, ומבקש לייצר נרטיב אחד, מגלה לפתע שהוא חשוף. הוא כבר לא יכול לנתק את עמו מהעולם כשמעל לראשו עובר צינור מידע דיגיטלי שאינו בשליטתו.

הפער בין ריבונות פורמלית לבין ריבונות אפקטיבית מעולם לא היה ברור יותר. המדינה, כמו מלך עירום, ממשיכה להחזיק בכוח המוצהר, אך מאבדת את היכולת לשלוט באמת.

מאסק, כמובן, אינו הפילוסוף של העידן הזה, אלא מבשרו בפעולה. הוא לא כותב מאמרים על ריבונות, הוא פשוט פורש לוויינים. הבחירה לפתוח את סטארלינק לאיראן איננה ניטרלית. מדובר בהתערבות מודעת, שממוססת את הגבול בין מגזר פרטי למדיניות חוץ, בין שוק חופשי לבחירה מוסרית.

האיש העשיר בעולם לא המתין להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם ולא ביקש את אישור הקונגרס. הוא פעל מתוך הבנה חדשה של הכוח - בעולם של מידע, מי ששולט בתווך שולט במשחק.

מאסק לא לבד. גוגל יודעת יותר מהסי.אי.אי, אמזון מנהלת יותר מידע לוגיסטי מהפנטגון, ומטא משפיעה על בחירות יותר משר החינוך. אם ירצו, הן יוכלו לפרוס כוח רך וקשה גם יחד, לשנות את מאזן הכוחות, ולפגוע בליבת הריבונות של משטר, מבלי לפתוח במלחמה.

המקרה האיראני מציב, בנוסף, שאלה עמוקה יותר, מה יקרה אם תאגיד יחליט להפעיל כוח, לא בשם חירות או מוסר, אלא בשם אינטרס? מה יקרה כשהאינטרסים של בעלי הלוויינים יתנגשו עם אלו של דמוקרטיות? האם קיימת באמת בקרה על החלטות מסוג זה? ואיפה עובר הגבול בין סולידריות חוצה גבולות לבין כפייה תאגידית?

בעבר, שאלות כאלה נשאלו רק לגבי מעצמות על. היום, הן נשאלות על מיליארדר עם יד נמהרת על הטוויטר. זה לא אומר שמאסק הוא האויב. ייתכן מאוד שפעולתו מצילה חיים, מאפשרת תודעה ביקורתית ושוברת את מחסום התודעה של משטר מדכא - אבל הפעולה עצמה חושפת אמת עמוקה ששווה להתעכב עליה. היום, מי שמחזיק בלוויינים, בשרתים ובפרוטוקולים, מחזיק בידיו את הכלים לשנות את הסדר .זו כבר לא שאלה של מי חזק יותר, אלא של מי מחובר יותר.

הכותבת היא פרשנית לכלכלה וגיאופוליטיקה