גילוי: אורנגאוטנים משתמשים בשפה מורכבת כמו בני אדם

מחקר חדש, שפורסם בכתב העת "Annals of The New York Academy of Sciences", חושף שאורנגאוטנים בטבע מסוגלים ליצור דפוסי תקשורת מורכבים שמזכירים תכונות בסיסיות של השפה האנושית. הגילוי מאתגר את ההנחה המקובלת שתקשורת מובנית ומורכבת היא יכולת ייחודית לבני אדם בלבד.

הגילוי המרכזי במחקר הוא שאורנגאוטנים עושים שימוש ברקורסיה בתקשורת ביניהם. רקורסיה היא עיקרון לשוני המאפשר הטמעת מרכיבי שפה אחד בתוך השני ליצירת מבנה מובן ומורכב. כדי להבין זאת, ניתן לחשוב על המשפט: "זה הכלב שרדף את החתול שהרג את העכבר שאכל את הגבינה". המשפט מכיל צירופי פועל-שם חוזרים המאורגנים בצורה מקוננת, בדומה לבובות בבושקה שמכילות זו את זו.

עיקרון זה מאפשר לבני אדם לבנות מגוון אינסופי של מסרים מורכבים באמצעות מערכת מוגבלת של אבני בניין בסיסיות. עד כה נחשבה יכולת זו לתכונה ייחודית של השפה האנושית המבדילה אותנו משאר בעלי החיים.

שלושה רבדים של מורכבות

ד"ר קיארה דה גרגוריו מאוניברסיטת וורוויק, שהובילה את המחקר יחד עם עמיתיה אדריאנו לאמיירה ומרקו גמבה מאוניברסיטת טורינו, בחנה קריאות אזעקה של אורנגאוטנים נקבות. ניתוח הנתונים חשף מבנה מורכב של שלושה רבדים:

הרובד הראשון כולל צלילים בודדים המתארגנים לצירופים קטנים. הרובד השני מאגד את הצירופים הללו לקבוצות גדולות יותר. הרובד השלישי מארגן את הקבוצות לסדרות עוד יותר גדולות. כל רמה פועלת על פי דפוס קצבי עקבי, בדומה ליצירה מוזיקלית עם מוטיבים חוזרים.

"כשניתחנו את הנתונים הקוליים של קריאות האזעקה, גילינו שהמבנה הקצבי של הצלילים היה מקונן על פני שלושה רבדים - רקורסיה מרשימה מדרגה שלישית", מסבירה ד"ר דה גרגוריו.

הקריאות משתנות לפי רמת הסכנה

הממצא המעניין ביותר הוא שאורנגאוטנים משנים את הקצב של קריאות האזעקה בהתאם לסוג האיום שהם מזהים. כאשר הם רואים איום אמיתי, כמו נמר, הקריאות נעשות מהירות ודחופות יותר. לעומת זאת, כאשר הם נתקלים במשהו שנראה מאיים אך אינו מהווה סכנה אמיתית - כמו בד עם כתמים צבעוניים - הקריאות איטיות ופחות סדירות.

יכולת זו להתאים את הקצבים הקוליים לסוגי סכנות שונים מעידה שהאורנגאוטנים אינם פשוט משמיעים רעש, אלא משתמשים במבנה קולי מובנה להעברת מידע משמעותי על העולם שמסביבם.

השלכות אבולוציוניות

"הגילוי הזה מראה ששורשיה של אחת התכונות הבולטות ביותר של השפה האנושית - הרקורסיה - היו קיימים כבר בעברנו האבולוציוני", מוסיפה ד"ר דה גרגוריו. "אורנגאוטנים עוזרים לנו להבין כיצד הזרעים של מבנה השפה החלו לצמוח לפני מיליוני שנים".

המחקר מספק את התמיכה האמפירית הראשונה לרעיון שיכולות רקורסיביות אלו יכלו להיבחר ולהתפתח בהדרגה אצל אב קדמון קדום בהרבה משנחשב עד כה. הממצאים מציעים שהיסודות של תקשורת מורכבת התפתחו לפני הפיצול האבולוציוני שהפריד בין בני האדם לקופי האדם.