יצאתם מהאמבטיה או הבריכה עם אצבעות מקומטות? מחקר חדש חושף ממצא מפתיע: הקמטים הנוצרים באצבעות אחרי טבילה במים אינם אקראיים, אלא חוזרים על עצמם באופן זהה בכל פעם שאנו טובלים את הידיים במים לפרק זמן ממושך.
החוקרים רייצ'ל לייטין וד"ר גיא ק. גרמן מאוניברסיטת בינגהמטון בארה"ב ביקשו לבדוק האם קיימת תבנית קבועה בקמטים הנוצרים באצבעות לאחר חשיפה למים. במחקרם, הם בחנו את השערתם כי "היות וקימוט האצבעות במים נשלט על ידי התכווצות של כלי דם קבועים באצבעות, אנו מצפים שהתבנית הנראית של הקמטים שנוצרים לאחר טבילה במים תישאר ללא שינוי לאורך זמן".
"כלי הדם לא משנים את מיקומם באופן משמעותי – הם נעים מעט, אבל ביחס לכלי דם אחרים, הם די סטטיים", הסביר ד"ר גרמן. "זה אומר שהקמטים אמורים להיווצר באותה צורה, והוכחנו שאכן כך הם נוצרים".
בניגוד לאמונה הרווחת בעבר, קימוט האצבעות במים אינו נגרם מהתנפחות העור, אלא מתהליך של וזוקונסטריקציה - התכווצות כלי דם מתחת לפני העור. "מחקר משנת 2016 הראה שכדי שהתנפחות תגרום לקמטים כאלה באצבעות, העור היה צריך להתנפח לפחות ל-20 אחוז מגודלו הרגיל", מציינים החוקרים. מחקר אחר אף הראה כי מדובר במנגנון אבולוציוני המשפר את יכולת האחיזה של הידיים בחפצים רטובים.
מהאמבטיה לזירת הפשע
במחקר הנוכחי, נבדקים טבלו את ידם הימנית במים למשך 30 דקות. צילומים נלקחו לפני ואחרי הטבילה, והניסוי חזר על עצמו לאחר מינימום של 24 שעות. הניתוח הכמותי של הנתונים כלל השוואת כיוון הקמטים בשתי נקודות הזמן, וגילה קשר משמעותי המאשר את העקביות של תבנית הקמטים לאורך זמן.
"עבודה זו חושפת באופן חד-משמעי בפעם הראשונה כי דפוסי קמטים טופוגרפיים הנגרמים מטבילה ממושכת של יד אנושית במים הם חוזרים ועקביים בנקודות זמן שונות", מסכמים החוקרים במאמרם.
ממצא מעניין נוסף במחקר היה אישוש לתצפיות קודמות שאנשים עם נזק לעצב המדיאני (העצב המרכזי ביד האחראי על תחושה בחלק מהאצבעות) אינם מפתחים קמטים באצבעות. "שמענו שקמטים לא נוצרים אצל אנשים עם נזק לעצב המדיאני באצבעות", סיפר ד"ר גרמן. "אחד הסטודנטים שלי אמר לנו, 'יש לי נזק לעצב המדיאני באצבעות שלי'. אז בדקנו אותו – ואין קמטים!"
הבנה של הדינמיקה הזו עשויה לשמש ביישומים מעשיים בתחום הפורנזיקה. היא יכולה לסייע בזיהוי טביעות אצבע בזירות פשע ובמיוחד בזיהוי גופות שנמצאו לאחר חשיפה ממושכת למים.
אביו של ד"ר גרמן, קצין משטרה בדימוס בבריטניה, נתקל באתגרים אלו במהלך הקריירה שלו באכיפת החוק. "ביומטריה וטביעות אצבע מוטמעים במוחי", מספר ד"ר גרמן. "אני תמיד חושב על דברים מסוג זה, כי זה מרתק. אני מרגיש כמו ילד בחנות ממתקים, כי יש כאן כל כך הרבה מדע שאני עדיין לא יודע".
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Journal of the Mechanical Behavior of Biomedical Materials, פותח צוהר להבנה טובה יותר של האינטראקציה בין מערכת העצבים, כלי הדם והעור, עם יישומים פוטנציאליים בתחום הזיהוי הפלילי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו