על רקע שביתת המורים והמשבר החריף בין הסתדרות המורים למשרד האוצר, עולות מחדש שאלות מהותיות על מעמד המורה בישראל. לאחרונה פורסמו ידיעות רבות שקבעו כי אלפי, ואפילו עשרות אלפי, מורים מאיימים להתפטר מעבודתם בגלל תנאי העסקתם.
בעקבות כל זה, החלטנו לשוחח עם שלושה אנשי חינוך שאכן עשו את הצעד הזה וששיתפו את "ישראל היום" בהחלטה הדרמטית לעזוב את עולם ההוראה, באתגרים החדשים וההבדלים בין שני העולמות, וגם על הערכים שלקחו עימם למקום החדש ושעדיין מלווים אותם.
רעות רוזן היא סמנכ״לית שרשרת אספקה, אסטרטגיה ופרויקטים ב-UCT Fluid Solutions. במשך שנים שימשה כמורה בבתי ספר שונים בדרום ובצפון. רוזן מספרת, כי היא ספגה את עולמות החינוך בגיל מוקדם, מהוריה שעבדו שניהם כמורים מחנכים ושהיו ההשראה שלה ללכת בדרכם.
"למרות החיבור הרגשי העמוק שלי לתחום החינוך, הרגשתי שהגיע הזמן לפרוץ גבולות חדשים ולמצות את מלוא הפוטנציאל שבי", היא מספרת על החלטתה לעזוב את ההוראה. "סקרנותי לעולם העסקי ולתחומים שטרם חקרתי הובילה אותי לצאת למסע של גילוי והתפתחות. רציתי להעמיק את הידע שלי ולרכוש מיומנויות חדשות. המעבר לתחום חדש היה עבורי לא רק שינוי מקצועי, אלא גם הזדמנות להרחיב אופקים ולמצוא דרכים חדשות להשפיע וליצור משמעות".
דרור הברמן עבד במשך שש שנים בתיכון הישראלי למדעים ואומנויות (יאס״א) כמדריך ורכז חברתי. מעולמות החינוך הבלתי פורמלי הגיע להיות מנהל מחלקת קהילה ותוכן בחברת הגיימינג Overwolf.
״ליוויתי שני מחזורים מלאים של תיכון (גילאי 18-15), ושימשתי כאבא ואמא שלהם. יחד עם המחנכת הייתי הצוות החינוכי שלהם, מעורב בכל דבר לימודי ולא לימודי שעובר עליהם ומעביר להם תכנים חינוכיים מעבר ללימודים עצמם", הוא מספר. "תמיד התעניינתי בתחום ועבדתי הרבה כמורה פרטי ולקבוצות במוזיקה וחוגים. הבחירה ללכת לעבוד בחינוך בלתי פורמלי הגיעה מתוך אמונה שכל נער/ה צריכים דמות חינוכית משמעותית בשלב הזה של החיים, וספציפית הילדים המדהימים שביאס"א צריכים קונטרה ללימודים האינטנסיביים שלהם וחיזוק בשיעורי חיים וחברה".
אופיר רוזן, שכיום עובד כ-Customer Service Team Manager בחברת Bits of Gold היה מורה לחינוך גופני ומחנך בבית הספר היסודי ״יהודה הלוי״ ביהוד במשך כמה שנים. "בחרתי בהוראה מתוך רצון עמוק להשפיע על דור העתיד ולעזור לעצב אותו בצורה ערכית ומשמעותית", הוא מספר. "אחרי שעזבתי את ההוראה, עברתי לתפקידים בתחום האופרציה והפיתוח הארגוני בחברת הייטק. במקביל, למדתי תואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני, שסייע לי רבות בעבודה".
"העומס הרב, תחושת השחיקה המתמשכת, והיעדר תגמול הולם, גם כלכלית וגם מקצועית", מונה רוזן את הסיבות שגרמו לו לעזוב את ההוראה. "הרגשתי שהיכולת שלי להשפיע במערכת הייתה מוגבלת, ורציתי לפעול בספקטרום רחב יותר".
למרות האתגרים במעבר, ובשוני שבין שני תחומי העיסוק, המורים מספרים שהביאו עימם ערכים מהעולם החינוך לתעשיית ההייטק. "המעבר מעולם החינוך לעולם ההייטק לא שינה את הערכים שהנחו אותי, אלא רק העניק להם ביטוי חדש", מסבירה רוזן. "נשארתי נאמנה לאותם עקרונות של מסירות, שקיפות, הקפדה על הפרטים הקטנים, תקשורת טובה וחתירה למצוינות".
הברמן אומר שיכולת ניהול המשברים והכלה של אנשים בזמן עבודתו עם בני נוער מסייעות לו גם היום: ״אני רואה את הדרך שעשיתי לפני ההייטק בתור יתרון משמעותי והרבה לקחים מעולם החינוך מתורגמים אצלי גם לעבודה הנוכחית, כמו לדעת לשים גבול ברור בין העבודה לחיים".
"סובלנות, סבלנות, ראיית האחר, והכי חשוב, הקשבה פעילה. אני יודע לזהות צרכים, להבין בין השורות ולבנות פתרונות מדויקים", מוסיף רוזן לרשימת הערכים. "בנוסף, יש לי יכולת טבעית ללמידה והעברת מסרים – תכונות משמעותיות גם בעולם ההייטק".
מה היו האתגרים והחששות במרכזיים שלכם לקראת המעבר?
"הפער ההשכלתי", אומרת רוזן. "לא היה קשר ישיר בין הרקע שלי לבין התפקידים אליהם כיוונתי. עם זאת, סקרנותי הטבעית והרצון העז ללמוד הובילו אותי לבחור בדרך של התנסות והתמודדות תוך כדי תנועה. אני מאמינה שאם יש תשוקה אמיתית וסקרנות כנה, ובשילוב הכלים הנכונים, ניתן להגיע לכל מטרה ולהתפתח אל מעבר למה שחשבנו שאפשרי".
"במקרה שלי, הכניסה לתוך סביבה משרדית בהחלט הייתה לי זרה, והחשש הכי גדול היה סביב חוסר ההבנה של הציפיות מעובד משרדי", מספר הברמן. "אני חושב שמהר מאוד הבנתי שלתקשר וליצור שיח סביב הדברים האלו זה הפתרון הכי ישיר ואפקטיבי להתמודדות עם החשש. והנה עוד לקח גדול מעולם החינוך - תיאום ציפיות הוא קריטי לכל תהליך".
"החשש העיקרי היה האם אצליח להשתלב בעולם חדש, דינמי ומשתנה", אומר רוזן. "שאלתי את עצמי ׳אני רק מורה, האם יש לי מה לתרום? אין לי תואר מתוחכם בהנדסה, האם בכלל אוכל להצליח?' התמודדתי עם זה דרך למידה והתמדה: בתואר השני רכשתי כלים ארגוניים, ובארגון החדש למדתי את התרבות והתהליכים ושקדתי על כל משימה שניתנה לי".
ומה לגבי מורים צעירים? האם תמליצו להם לעשות את המעבר?
"זו שאלה מורכבת, והתשובה תלויה מאוד באופי האדם ובשאיפותיו", אומרת רוזן. "מערכת החינוך זקוקה למורים טובים, מסורים וחדורי שליחות, שמעצבים את דור העתיד. עבור אנשים שמוצאים סיפוק בשגרה החינוכית, בהענקת ידע, בהשפעה על תלמידים ובבניית תהליכי למידה משמעותיים הישארות בתחום החינוך היא בחירה טבעית ומבוססת ערכים. לעומת זאת, מי שמחפש ריגוש, שינוי מתמיד, אתגרים דינמיים ועבודה בסביבה משתנה, עשוי למצוא את מקומו בתעשייה או בהייטק, שם נדרשת הסתגלות מהירה, פיתוח חדשנות וחשיבה יצירתית בקצב גבוה. המעבר בין עולמות אינו מתאים לכל אחד. מורה צעיר צריך לשאול את עצמו, איזה סוג של השפעה הוא רוצה להשאיר בעולם, ואיזו סביבה מתאימה לו כדי להביא לידי ביטוי את כישוריו וערכיו בצורה הטובה ביותר".
"הייתי ממליץ לבחון את הסיבות שהביאו אותו לחינוך ואת הכוחות שיש לו אחרי כמה שנים", משיב הברמן. "אני עדיין מאמין שחינוך הוא שליחות, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון המורה - ואם התנאים הם משהו שכבר לא ניתן לעמוד בו, זה גם לא עושה טוב לילדים בטווח הארוך".
"אם ההוראה בדמך – תישאר ותשקיע, אבל אם אחרי כמה שנים תרגיש שמיצית, ושהשחיקה גוברת על הסיפוק – בהחלט אפשר וצריך לשקול מעבר. כל עוד זה נעשה מתוך תהליך מודע ולא מתוך בריחה", אומר רוזן.
יש משהו שיגרום לכם לחזור למערכת החינוך?
"החינוך תמיד יהיה חלק ממני. ייתכן שבפנסיה אחזור לתרום דרך ליווי מורים, הרצאות או יוזמות שמשלבות בין העולם העסקי להוראה", אומרת רוזן. "הרצון להשפיע ולעזור לאחרים ללמוד ולהתפתח לא ייעלם".
"בהחלט יכול להיות שיום אחד זה יקסום לי, אבל בתור משהו נוסף. כן יש בי את הרצון ללמד, ואין תחליף לסיפוק שמגיע מתהליך ארוך עם קבוצה/כיתה, אבל נכון לעכשיו - המחירים האישיים לא שווים את זה בעיניי", אומר הברמן.
"נכון להיום - לא. עולם הפינטק והכלכלה החדשה, והקריפטו בפרט, מאפשר לי למידה מתמדת, עניין וגיוון, ואני מרגיש שאני מתפתח כל הזמן, גם מקצועית וגם אישית", קובע רוזן.
מה התרומה שמביאים איתם מורים לתעשיית ההייטק?
"המעבר של מורים להייטק מביא איתו ערך משמעותי לתעשייה, בעיקר בזכות מיומנויות הליבה שנרכשו בהוראה. יכולת התקשורת המפותחת מאפשרת למורים-לשעבר להעביר רעיונות באופן ברור, להדריך ולהכשיר עובדים חדשים בצורה אפקטיבית, ולהיות שותפים מרכזיים בהובלת צוותים", אומרת רוזן. "המעבר אינו רק שינוי מקצועי. אלא העשרת ההייטק במיומנויות רכות חיוניות".
"אני רואה ברקע המגוון שלי יתרון עצום, כי אני מביא כישורים והסתכלות אחרת אל תוך החברה", אומר הברמן. "אני חושב שמורים עם רקע בחינוך מביאים איתם את היתרונות האלו ומעסיקים שישכילו לאמץ אליהם את המורים, יוכלו לקבל עובדים שמביאים ערך מוסף ופרספקטיבה ייחודית למגוון תפקידים".
"מורים מביאים עימם ערכים, ראייה מערכתית, יכולת תקשורת יוצאת דופן, ויכולת למידה מהירה והעברת ידע. אלו תכונות שמחזקות את התרבות הארגונית, את ההובלה, ואת השירות והמוצר – כי בסופו של דבר, הכל עובר דרך אנשים", אומר רוזן.
על רקע השביתה, מה דעתך על מעמד המורים בישראל?
"מעמד המורים בישראל בהחלט נמצא במשבר, והשוואה למקצוע ההוראה במדינות אחרות רק מחדדת את הפערים. לאורך השנים, מערכת החינוך התמודדה עם שחיקה מתמשכת, שכר שאינו משקף את גודל האחריות, ותנאים שלא תמיד מאפשרים למורים לבצע את תפקידם בצורה מיטבית. שביתות ומחאות אמנם מצליחות להניע שינויים נקודתיים, אך לרוב לא מביאטת לשינוי מהותי שיחזק את מעמד המורה לטווח הארוך. לכן, יש צורך אמיתי בהכרה משמעותית בתפקידו ובתמורה הולמת למאמציו, הן בשכר והן בתנאים שיאפשרו לו לעבוד באיכות ובמוטיבציה גבוהה", אומרת רוזן.
"שמעתי לא מעט פעמים אנשים מרקעים שונים מדברים על כמה חינוך הוא הדבר הכי חשוב והוראה זה מקצוע חשוב מאין כמותו. זה לא מתורגם להשקעה שלנו כמדינה בתחום, וגם לא ביחס של ההורים למורים כשמדובר בילד שלהם. זה חייב להשתנות, גם בציר ההכשרה של מורים חדשים והתגמול שלהם, וגם בציר של היחס של כולנו למקצוע - לאנשים שאיתם הילדים שלנו מבלים חצי מכל יום ומהווים את הדמות שמעניקה מסגרת, ערכים, משמעות" אומר הברמן. "בסופו של דבר, החינוך מתחיל בבית, ואם אנחנו ההורים נלמד את הילדים שלנו להתייחס בכבוד למורה - אז הרווחנו משהו שכולנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לקדם את מעמד החינוך בארץ".
"מורים עובדים מסביב לשעון, עם עומס רגשי ומקצועי כבד, ולא זוכים לתגמול הולם. מעמד המורה בישראל נמוך – וזה חבל, כי המורים הם אלה שבונים את החברה שלנו ועתיד ילדינו", מסכם רוזן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו