"יערות רפאים": התופעה המדאיגה שמשנה את חופי הים

כמו שלדים ענקיים הנטועים באדמה, גזעי עצים חשופים ללא קליפה מופיעים לאורך החופים במקומות רבים בעולם. אלו הם "יערות רפאים" - שרידים מצמררים של מה שהיו פעם חורשות ארז ואורן שוקקות חיים. מחקר חדש חושף כי מאז סוף המאה ה-19, רצועה הולכת ומתרחבת של עצים אלה מתים לאורך החופים, וסביר להניח שלא ישובו לצמוח, בגלל השפעות משבר האקלים העולמי.

במחקר שפורסם בכתב העת המדעי Annual Review of Marine Science מתואר, כי בית קברות עצים זה מופיע באזורים שבהם הקרקע משתפלת בעדינות אל האוקיינוס, ובמקומות שבהם מי מלח חודרים בהדרגה פנימה אל היבשה. לאורך החוף המזרחי של ארה"ב, בכיסים לאורך החוף המערבי, ובמקומות נוספים ברחבי העולם, קרקעות מלוחות יותר הרגו מאות אלפי דונמים של עצים, והותירו אחריהן שלדי עץ המוקפים בדרך כלל בביצה.

"יערות הרפאים הם תוצאה ישירה של עליית מפלס הים", הסבירה בראיון לאתר "Knowable" ד"ר קרין גידן, אקולוגית חופים מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, שניהלה את המחקר על המלחת מערכות אקולוגיות חופיות. לדבריה, עליית מפלס הים גורמת להצפת מי מלח על פני הקרקע. בצורת ועליית מפלס הים גם משנות את מפלס מי התהום לאורך החוף, מה שמאפשר למי מלח לחדור עמוק יותר ליבשה, מתחת לקרקעית היער. או אז, העצים, שנמנעת מהם גישה למים מתוקים, נכנסים למצב של עקה (סטרס).

אולם מה קורה אחרי שהעצים מתים? זה תלוי.

חלק מיערות הרפאים אמנם עלולים להפוך למוקד לצמחים פולשים או לגרום לכך שצמחים לא יוכלו לשגשג באזור - וכך שירותי המערכת האקולוגית יאבדו. אולם, אחרים הופכים לביצות השומרות על שירותי מערכת אקולוגית חיוניים, כמו הגנה נגד סערות ואחסון פחמן דו-חמצני. 

"המעבר מיער חי לביצה אינו בהכרח טרגדיה", הסבירה ד"ר גידן. "המעבר מיער לביצה התרחש לאורך תקופות של עליית מפלס הים גם בעבר".

על פי המומחים, ביצות מספקות יתרונות מגוונים למערכת האקולוגית. הן מהוות בית גידול לציפורים ולבעלי חיים אחרים (כמו סרטנים) והן גם מהוות נישה לצמחים מקומיים עמידים למלח, המספקים מזון ומחסה לבעלי חיים.

ביצות יכולות גם "לאחסן" כמויות נכבדות של פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה - וכך לסייע להאטת קצב שינוי האקלים העולמי. הצמחים קולטים פחמן דו-חמצני בתהליך הפוטוסינתזה, בעוד משקעים בוציים לוכדים מקורות פחמן אחרים כמו עלים מתים ויצורים קטנים. לאורך נהרות חופיים בדרום ג'ורג'יה, למשל, ביצות מלוחות יכולות לקלוט יותר פחמן מאשר יערות הגאות שהן מחליפות.

בנוסף, מהמחקר עולה, כי שביצות גדולות עוזרות למנוע יערות רפאים נוספים על ידי עצירת חלק ממי המלח מלחדור ליער.

אולם, לצד ההיבט האופטימי הזה, יש לקחת בחשבון שלא כל הביצות המלוחות האלו יכולות להחליף את יכולתו של יער לספוג פחמן דו-חמצני. במחקר החדש עולה כי חלק מהיערות, כמו אלה שבחצי האי אלבמרל-פמליקו בצפון קרוליינה, אוחסנו יותר פחמן מאשר בביצות שמתחילות להשתלט עליהם. בנוסף, ביצות לא תמיד מתפתחות כאשר העצים מתים. 

ההערכות מצביעות על כך ששטחים נרחבים של יערות רפאים מתרחבים: כך, למשל, מאז 1985, 11 אחוזים מהיער בשמורת הטבע בחצי האי אלבמרל-פמליקו הפכו לביצה.

"הדרך היחידה להאט את המגמה היא להיאבק בעליית מפלס הים ובשינויי האקלים", אומרת גידן. "עדיין לא ברור כיצד ישפיעו מעברים חופיים אלה על הסביבה והאם, כאשר העצים ימותו, הם יפנו את מקומם לביצות בריאות או לשטחים 'פגומים'".

"לוקח כמה עשורים לעצים למות", היא מסכמת. "כך שההשפעה המלאה של הפיכת היערות הללו לשלדים עדיין לא ידועה. מה שבטוח זה שאנחנו כבר נמצאים בפיגור של כ-50 שנה במרוץ הזה אחרי הזמן".