פארק המדע פינת בריה"מ? הימנים בהייטק מפחדים לדבר

"אם היית מסתובב במשרדים שלנו בסן פרנסיסקו כשטראמפ עלה לשלטון, היית מגיע למסקנה שאף אחד לא הצביע לו. יש רק בעיה אחת עם זה - סטטיסטית, זה לא אפשרי. אז איך התקבל הרושם הזה? פשוט מאוד: מי שתמך לא יכול היה לדבר. הגענו למצב שבו מרוב חופש ביטוי ורצון להיחשב נאור, אדם לא יכול להביע את דעתו האמיתית. בדיוק בגלל זה החברה שלנו לא מתבטאת בנושא הרפורמה המשפטית. אני לא יכול להחליט אם שיעור מסוים מהעובדים בעד הרפורמה או נגדה".

כך אמר לי לאחרונה המייסד של אחד היוניקורנים המוכרים בהייטק הישראלי. דווקא אחד שמתנגד לרפורמה המשפטית, וחושב שהממשלה פועלת בצורה אגרסיבית מדי.

אלא שאותו מנהל, כמו בכירים רבים בהייטק ששוחחו איתנו בשבועות האחרונים, לא היה מוכן לדבר בשמו, לציטוט. מעטים הסכימו להתייחס לרפורמה ולמחאה נגדה, גם הם לא לציטוט. את הקולות הבודדים בעד הרפורמה ונגד המחאה אפשר לספור על יד אחת.

איפה הקולות האחרים?

איך זה קרה? הרי בסופו של דבר, מחאת ההייטקיסטים כוללת לא יותר מכמה עשרות חברות, שורה לא ארוכה במיוחד של שמות ודמויות שעושה הרבה רעש ומקבלת כיסוי תקשורתי נדיב (כולל על ידי כותב שורות אלה). האם זה הגיוני סטטיסטית שלא נשמעים כמעט קולות אחרים? אפילו ערוץ 14 התקשה להביא את הקולות האחרים. כתבה על החשש להתבטא בהייטק שודרה שם תחת הכותרת "האנוסים".

אנוסים הוא כינוי ליהודי ספרד שנאלצו לחיות כלפי חוץ כנוצרים, ועל יהדותם שמרו רק בחדרי־חדרים. זה הביטוי ששימש את הערוץ כדי לתאר אנשים במדינה דמוקרטית שחוששים להתבטא, כאילו חיו במשטר חשוך שבו רק לצד אחד מותר לדבר.

"אם תביע את הדעה הלא נכונה - קולגות יסתכלו עליך בעין רעה. אתה תיתקל במבטים ובעיקום גבה", סיפר לי מתכנת בינה מלאכותית בן 24 שעובד בסטארט־אפ קטן. "בעקבות פוסט בלינקדאין, קיבלתי המון הודעות בפרטי שאומרות 'אתה צודק, אבל אני לא יכול לתמוך בך ולהגיד את זה'. ואני אפילו לא תמכתי באף אחד מהצדדים, אלא בסך הכל קראתי להייטק לא להתערב".

עד כמה בריא הוא מצב שבו, להוציא מעטים שנמצאים בשוליים, מנהלים ומשקיעים רבים בהייטק לא מוכנים להתבטא בנושא, גם לא בעילום שם וגם לא כשיחת רקע?

בוא תאמר משהו בתור המבוגר האחראי, ביקשתי מגורם בכיר בהייטק הישראלי, דווקא מהצד השמאלי של המפה. "לא מוכן להיכנס להתקוטטות הזו בין המפלגות", הוא ענה. יזם מפורסם אחר הסביר את השתיקה הזו בפשטות: "הם פוחדים. הם ראו מה קורה למי שעוזר לצד הלא נכון ואיך מתנכלים לו, והבינו את הרמז".

תפיסות עולם ודעות

בינתיים, מתחת לפני השטח, מופיעים ניצנים ראשונים של קולות חדשים. "אנשי ימין מתחילים להגיד שאי־ההידברות מתחילה לפגוע בהם אישית", אמר לי משקיע ידוע. "עכשיו הדיבור הוא פחות על הרפורמה עצמה ויותר על הנזקים - סכנת הורדת דירוג האשראי, היחלשות השקל, רישום החברות בחו"ל ופגיעה במוניטין של ישראל כגן עדן לחדשנות ולסטארטאפים". ברשתות מופיעות אמירות ראשוניות נגד הצהרות העזיבה, שמכריזות בדיוק את ההפך - "אנחנו נשארים".

הממשלה חושבת שהרפורמה תביא לרנסנס של מערכת המשפט. האופוזיציה טוענת - קץ הדמוקרטיה. מאחר שסטטיסטית לא ייתכן שרק צד אחד צודק - כפי שהדברים נראים כעת, אין ברירה אלא לקרוא לשני הצדדים להפסיק להתבצר בעמדותיהם, ועם כל הקושי שבדבר - להתמקד במגרש הלגיטימי היחיד: זירת התחרות על תפיסות עולם ודעות.

כל אופציה אחרת אינה מידתית. במערכת פוליטית סבירה, לכל הפחות.