אות אחת קטנה בכתובת עתיקה עשויה לשנות את האופן שבו מפרשים טבעת שנקשרה לפונטיוס פילאטוס, הנציב הרומי ביהודה מהמאה הראשונה לספירה. ניתוח לשוני חדש מציע כי הכתובת שעל החותם, שנמצאה בהרודיון באזור מזרח גוש עציון לפני עשרות שנים, אכן קשורה לשמו של פילאטוס, אך ייתכן שהטבעת לא הייתה שייכת לו עצמו.
המחקר של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) פורסם בכתב העת Palestine Exploration Quarterly. במרכז הוויכוח עומדת הכתובת היוונית ΠΙΛΑΤΟ, ובמיוחד האות האחרונה שלה: אומיקרון (ο) במקום אומגה (ω) שהייתה צפויה לכאורה בתעתיק מדויק של צורת הדָּטיב בלטינית.
לדברי עורכת המחקר, קתרין בונשו, דווקא ההבדל הזה אינו שולל את הקשר לפילאטוס. לטענתה, מדובר ככל הנראה בתעתיק של PILATO שפירושו "לפילאטוס" או "אל פילאטוס". לדבריה, ערבוב בין אומיקרון לאומגה בעת העברת מילים מלטינית ליוונית היה תופעה מוכרת אצל מי שלמדו את השפה הלטינית בשלב מוקדם.
"הערבוב בין אומיקרון לאומגה עבור תנועות o ארוכה וקצרה בתעתיק לטינית ליוונית נפוץ אצל לומדים מוקדמים של לטינית", אמרה בונשו. היא הוסיפה כי ייתכן שבעל המלאכה פשוט העתיק את האות O הלטינית כאות O יוונית.
הטבעת שנמצאה בהרודיון לא בהכרח הייתה רכושו האישי של פילאטוס. לפי המחקר, ייתכן שהיא שימשה אדם שהיה מעורב בעבודה המעשית של הממשל תחת הנציב הרומי, למשל אדם שהיה חותם באמצעותה על חומרים שנועדו לפילאטוס או לאנשיו. הטבעת עשויה מסגסוגת נחושת, חומר שמתאים יותר לתכשיטים שהיו בשימוש בקרב יהודים מקומיים, חיילים ופקידים רומיים בדרגים נמוכים, ולא לטבעות הזהב ואבני החן המזוהות עם בעלי תפקידים בכירים. במרכז החותם מופיעה דמות של כלי חרס, מוטיב שהיה מוכר ביהודה באותה תקופה.
החוקרת ביססה את הניתוח שלה על תמונות דיגיטליות ושרטוטים של הטבעת שהוכנו בידי צוות ישראלי שחקר אותה ב-2018. לדבריה, הרעיון לקרוא את הכתובת כתעתיק של PILATO עלה אצלה לראשונה במהלך דיון ברשתות החברתיות, ולאחר מכן זכה להתייחסות ב-Biblical Archaeology Review מגזין העוסק בארכאולוגיה ובמקרא.
החותם התגלה בשנות ה-60 בהרודיון, ונשאר במחסנים במשך יותר מחמישה עשורים. בשנת 2018 פרסמו חוקרים ישראלים את הממצא ותיארכו אותו לכ-2,000 שנה. הם קראו את הכתובת ΠΙΛΑΤΟ כקשורה לאדם בשם פילאטוס או לפקיד שהיה חלק מהמנגנון של פונטיוס פילאטוס. אלא שב-2023 הציעו חוקרים אחרים פרשנות שונה. לטענתם, האותיות שנמצאות משני צדי דמות כלי החרס אינן יוצרות בהכרח את שמו של פילאטוס, אלא שתי מילים נפרדות שאינן קשורות אליו.
בונשו דוחה את הפרשנות הזאת. לפי הניתוח שלה, החרט ניסה למקם את האותיות סביב הדמות שכבר הייתה חרוטה במרכז החותם, והמשיך את הכתובת באזור שבו היה יותר מקום. גם האומיקרון האחרון עשוי, לדבריה, לשקף בחירה של מי שתעתק את הכתובת מלטינית ליוונית, ולא שגיאת כתיב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו