1,700 שנה אחרי: התגלית המסעירה מתחת לכנסיית הקבר

יותר מ-1,700 שנה מאמינים מיליוני נוצרים ברחבי העולם כי כנסיית הקבר בלב העיר העתיקה בירושלים היא האתר שבו נצלב, נקבר וקם לתחייה ישוע. כעת, עם סיומו של פרויקט חפירות מקיף מתחת לרצפת הכנסייה, חושפים ארכאולוגים ממצאים מרתקים המשחזרים באופן דיגיטלי וארכאולוגי את הנוף העתיק של האתר - ומציגים התאמה מדהימה לתיאורים המופיעים בספרי הבשורה.

החפירות, שהחלו במרץ 2022 במהלך עבודות שחזור של רצפת הכנסייה והושלמו בסוף 2025, סוכמו בדוח מקדמי בן 98 עמודים שפורסם בכתב העת הארכאולוגי Liber Annuus של המכון הפרנציסקני למקרא בירושלים.

ארכאולוגית ראש צוות החפירות, פרופ' פרנצ'סקה רומנה סטסולה, הסבירה בריאיון לדיילי מייל: "חשפנו ראיות לנוף קבורה עתיק, לצד חלקות חקלאיות קטנות שבהן גודלו גפנים ועצי זית, וכן נוף כפרי עם פעילות אנושית מזדמנת".

גן, מחצבה וקברים חצובים בסלע

על פי הממצאים, האתר שבו עומדת הכנסייה כיום החל את דרכו כמחצבת אבן ענקית שפעלה מחוץ לחומות ירושלים העתיקה. לאחר שהופסקה כריית האבן, האזורים העמוקים של המחצבה כוסו באדמה וחולקו באמצעות גדרות אבן נמוכות לחלקות חקלאיות קטנות. בדיקות ארכאובוטניות ושרידי אבקנים (פולן) שנמצאו במקום מאשרים כי האזור שימש לגידול חקלאי ולמרעה.

"הממצאים הבוטניים ושרידי האבקנים שחשפנו אפשרו לנו לשחזר נוף המתאים למרעה ולחקלאות זעירה, עם צמחייה טבעית ששימשה לליקוט ולמרעה", הסבירה פרופ' רומנה סטסולה. "סגנון הנוף הים-תיכוני הזה היה נפוץ מאוד באזור כולו, והוא התקיים לצד אזור המחצבה הנטושה ומערות הקבורה החצובות בסלע".

במקביל, צלע ההר החשופה של המחצבה שימשה כרייח לחציבת מערות קבורה משפחתיות. החוקרים מצאו מספר קברים חצובים בסלע שנבנו בגבהים שונים סביב המחצבה והיו מקושרים בשבילים צרים שעברו בין חלקות העיבוד.

תמונה זו תואמת כמעט אחד לנגד אחד את המתואר בבשורה על פי יוחנן (י"ט, 41): "וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִצְלַב הָיָה גָן וּבַגָּן קֶבֶר חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא־הֻנַּח בּוֹ מֵת עַד־הֵנָּה". נוסף על כך, המיקום הגיאוגרפי מחוץ לחומות העיר אך בסמוך אליהן מתחבר היטב גם לאיגרת אל העברים (י"ג, 12), המציינת כי ישו סבל מחוץ לשער העיר.

מהקיסר אדריאנוס ועד קונסטנטינוס

התארוך הארכאולוגי משייך את תקופת העיבוד החקלאי והקבורה לפרק הזמן שבין נטישת המחצבה לבין בנייתה מחדש של ירושלים על ידי הקיסר הרומי אדריאנוס במאה השנייה לספירה - חלון זמנים הכולל בחובו את ימיו של ישוע. במאה השנייה הקים אדריאנוס במקום מבנה רומי שחסם את הגישה לקבר והתחבר לסלע הגולגולתא (הר הגולגולת, אתר הצליבה המסורתי).

בשנת 335 לספירה, הקיסר הרומי קונסטנטינוס - שהתנצר - הרס את המבנים הרומיים וחשף את הקבר החצוב בסלע. פועליו חצבו סביב הקבר הספציפי שנשמר במסורת, בודדו אותו מיתר הקברים באזור והקימו סביבו את מבנה כנסיית הקבר הראשונה. הזיקה של המאמינים למיקום המדויק הייתה חזקה כל כך, עד שאדריכלי הכנסייה מעלו בקווי הסימטריה המבניים כדי לא להזיז את הקבר ממקומו.

עדיין לא הוכחה מוחלטת

על אף ההתאמה הפיזית והגיאוגרפית המרשימה, החוקרים מבהירים כי הממצאים אינם מהווים הוכחה מעבדתית מוחלטת לכך שהקבר שייך לישוע או ליוסף הרמתי. במקום לא נמצאו כתובות הנושאות את שמו של ישוע, ושרידי הצמחים טרם עברו תארוך פחמן מוחלט במעבדה.

עם זאת, הממצאים מעידים על כך שהמסורת הנוצרית הקדומה שימרה דיוק גיאוגרפי יוצא דופן של נוף האזור. "הארכאולוגיה מעידה ללא ספק על עמידותה לאורך זמן של מסורת הזיכרון הזו", מסכמת פרופ' רומנה סטסולה. "הממצאים מאפשרים לנו להבין את ההקשר הפיזי שבו הזיכרון הנוצרי קיבל צורה והתקבע לדורות".