"שלא תחזור מהמתים": הממצא החריג בקבר "הערפדית" מפולין

מגל ברזל באורך 36 ס"מ הונח מעל צווארה, כשהלהב מופנה לעבר הגרון. מנעול ברזל משולש הוצמד לבוהן הגדולה ברגלה השמאלית - כשהוא במצב פתוח. כך נקברה לפני כ-400 שנה צעירה בת 17-19 בבית קברות ליד הכפר פיין (Pień) שבצפון-מרכז פולין, במה שהחוקרים מפרשים כניסיון יוצא דופן ודרמטי להגן על החיים מפני המתה.

את המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Archaeological Science: Reports, הוביל פרופ' דריוש פולינסקי מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת ניקולאוס קופרניקוס בפולין. החוקרים, שכינו את השלד בשם "זושָה" (Zosia), מדגישים כי השילוב של מגל ומנעול באותו קבר לא תועד קודם לכן בספרות הארכיאולוגית. "הפחד מכך שהגופה תקום לתחייה היה עצום, ולכן ננקטו שני אמצעי זהירות שונים במקביל", הסביר פולינסקי. שחזור פלסטי של פניה אף עמד במרכז הסרט התיעודי "Field of Vampires" ב-2024.

הקבר התגלה באוגוסט 2022. תיארוך פחמן מצביע על כך שהקבורה התרחשה ככל הנראה בין השנים 1620 ל-1674. אלא שהסיפור לא הסתיים בקבורה הראשונית: ממצאי החפירה מצביעים על כך שהקבר הופרע בהמשך, והחוקרים מעריכים כי המגל נוסף במסגרת קבורה משנית, בניסיון "לאבטח" מחדש את המתה בטרם השלד הגיע לריקבון מלא. המגל הותקן עם ידית עץ (משדאר, אלמון או מייפל) כשהוא מוכן לערוף את ראשה אם תנסה לקום.

החוקרים מגדירים פעולות כאלה כפרקטיקות "אנטי-דמוניות": טקסים שנועדו להגן על החיים מפני מתים שנתפסו כ-"Revenants" (מתים מהלכים). במאה ה-17, כאשר מחלות, רעב ואסונות פגעו באיחוד הפולני-ליטאי, מתים מסוימים נתפסו כאחראים לצרות הקהילה.

פרופ' ג'ון בלייר מאוניברסיטת אוקספורד מציין כי ניטרול גופות מוכר בעולם, אך הפרקטיקה הספציפית הזו ייחודית לפולין. פרופ' מרטין ראדי מ-UCL מוסיף כי באזורים אחרים באירופה נהגו לנעוץ יתדות, לערוף ראשים, לפזר קוצים או לשרוף גופות. המונח "ערפד" אמנם נכנס לשימוש נרחב רק במאה ה-18, אך כיום הקבורה מוגדרת כ"קבורת ערפדים".

אצילה עם ייחוס סקנדינבי?

מי הייתה הצעירה שפחדו ממנה כל כך? ליד גולגולתה נמצאו שרידי אריג יוקרתי ממשי עדין (ככל הנראה גימור של כובע או מצנפת) ששולבו בו חוטי מתכת מזהב וכסף טהורים. ממצא זה מעיד על מעמד חברתי גבוה במיוחד - החוקרים מציינים כי אפילו בבגדי הקבורה של זיגמונד השלישי מלך פולין והמלכה קונסטנץ לא נמצאו חוטי זהב טהור.

בדיקות DNA מיטוכונדריאלי (המועבר מהאם) העלו כי השתייכה לקבוצה הגנטית J1c2c1, שושלת הנדירה בקרב סלאבים ומקושרת לאוכלוסיות עתיקות מסקנדינביה. עם זאת, ניתוח איזוטופים בשיניה מצביע על כך שגדלה באזור פיין, ותזונתה הייתה דלה בחלבון. פרופ' שי כרמי מהאוניברסיטה העברית, החוקר את האתר, מבהיר כי מכיוון שחולץ רק DNA מיטוכונדריאלי קצר ולא DNA גרעיני, לא ניתן לקבוע בוודאות את מוצאה, שכן הרצף הזה נפוץ בכל רחבי אירופה.

התעלומה הרפואית והאתר הנסתר

ממצא חריג נוסף היה כתמים ירוקים בחך ובעצמות הצוואר. בדיקות כימיות שללו שמדובר במטבע, והחוקרים מעריכים כי חפץ מכיל נחושת וזהב הוחדר עמוק לפיה או למעבר האף סמוך למותה - ככל הנראה כחלק מהטקס האנטי-דמוני.

בדיקות מורפולוגיות מוקדמות בשלד העלו השערה כי זושָה סבלה מ-Haemangioma (גידול בכלי דם) בעצם החזה, שעלול היה לגרום לכאבים ולעיוות או נפיחות בחזה - פגם פיזי שייתכן שתרם להרחקתה. עם זאת, במחקר הנוכחי לא נמצאו ראיות פתולוגיות חד-משמעיות לטראומה או למחלה שהובילה למותה, וסיבת המוות נותרה לא ידועה.

בית הקברות שבו נמצאה (בו נחשפו כ-101 קברים, בהם ילד נקבר פנים-כלפי-מטה ושלדים בתנוחות חריגות) מוסיף לתעלומה: הוא אינו מופיע במפות היסטוריות, ממוקם מחוץ לכפר בקרבת הצטלבות דרכים ורחוק מכנסייה. היעדר חפצי פולחן קתוליים מרמז כי מדובר באוכלוסייה פרוטסטנטית (לותרנים או מנוניטים) ובאתר ששימש לקבורת מנודים: מתאבדים, כופרים, זרים וחסרי בית.

המחקר הרב-תחומי מצליח לספר הרבה על חייה של זושָה ועל האימה שעוררה לאחר מותה, אך הסיבה שבגללה דווקא היא פחידה את בני קהילתה עד כדי פתיחת קברה מחדש נותרה, לעת עתה, תעלומה פתוחה.