מחקר חדש שפורסם ב-PNAS חושף כי בני התרבות הנאטופית ניצלו באופן שיטתי זוחלים כמקור מזון לאורך אלפי שנים. החוקרים זיהו סימני חיתוך על חוליות של נחשים גדולים, ומצאו כי צריכת הזוחלים גברה בתקופות שבהן ההתיישבות באתר הייתה קבועה ואינטנסיבית יותר.
מה אכלו בני האדם שחיו בכרמל לפני כ-15 אלף שנה? מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה מספק תשובה מפתיעה: לצד מקורות המזון המוכרים, הנאטופים נהגו לצוד ולאכול נחשים ולטאות באופן שיטתי לאורך כ־3,000 שנים.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS), בחן אלפי עצמות זוחלים שנמצאו בעשרים שכבות ארכיאולוגיות בטרסת מערת הנחל שבשמורת נחל מערות בכרמל. השכבות מתעדות את חיי בני התרבות הנאטופית באתר בתקופה שבין כ-15 אלף ל-12 אלף שנים לפני זמננו.
החוקרים, בהובלת ד"ר מעיין לב מבית הספר לארכיאולוגיה ולתרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה ומהמכון לארכיאולוגיה פרהיסטורית ופרוטו-היסטורית באוניברסיטת קיל בגרמניה, ביקשו לבדוק אם זוחלים היו חלק קבוע מתזונת הנאטופים, אילו מינים הם העדיפו והאם השימוש בהם השתנה בהתאם לאופי ההתיישבות.
סימני החיתוך חשפו: הנחשים הוכנו למאכל
אחד הממצאים המרכזיים במחקר הוא זיהוי סימני חיתוך על 82 חוליות של נחשים גדולים. הסימנים הופיעו באותם אזורים בחוליות, ובחלק מהמקרים נמצאו כמה סימני חיתוך על אותה חוליה - ממצא המצביע על פעולות חיתוך חוזרות.
באמצעות בדיקה מיקרוסקופית בחנו החוקרים גם סימני שריפה, עיכול ודריכה, במטרה להבחין בין בעלי חיים שניצודו ושימשו למאכל לבין כאלה שמתו במקום באופן טבעי או נטרפו בידי בעלי חיים אחרים.
השרידים של נחשים ולטאות הופיעו בכל עשרים השכבות שנבדקו, דבר המעיד כי צריכת הזוחלים לא הייתה אירוע חד-פעמי אלא תופעה שנמשכה לאורך אלפי שנים.
שלושת המינים הגדולים הבולטים בין השרידים היו קמטן החורש, זעמן שחור ותלום קשקשים מצוי.
ככל שהחיים באתר נעשו קבועים יותר - אכלו יותר זוחלים
המחקר מצא קשר בין אורח החיים של הנאטופים לבין השימוש בזוחלים כמקור מזון. בתקופות שבהן החיים באתר היו קבועים ואינטנסיביים יותר, שיעור הזוחלים שנראה כי שימשו למאכל היה גבוה יותר. לעומת זאת, בתקופות שבהן השהייה באתר הייתה קצרה ועונתית יותר, שיעורם ירד.
לדברי החוקרים, הממצא מתאים לתהליך הרחב שהתרחש באזור הלבנט בתקופה זו - מעבר הדרגתי מחיי ציידים-לקטים ניידים להתיישבות קבועה יותר, עוד לפני הופעת החקלאות.
"המעבר לישיבת קבע היה כרוך בהסתמכות ממושכת יותר על מקורות המזון בסביבה הקרובה", הסבירה ד"ר לב. "העובדה שנחשים ולטאות נוצלו לאורך אלפי שנים מלמדת שלא מדובר במזון שולי או מקרי, אלא בחלק מאסטרטגיית קיום שהותאמה לחיים ממושכים יותר במקום אחד".
לא כל זוחל היה בתפריט
החוקרים בחנו גם את הכדאיות של לכידת המינים השונים, בין היתר לפי גודל הגוף, מהירות, זריזות, נגישות, שעות פעילות והסיכון הכרוך בלכידה.
הממצאים מצביעים על כך שהנאטופים לא ניצלו באופן אקראי כל זוחל שנקרה בדרכם. לאורך זמן הם העדיפו מינים שסיפקו שילוב משתלם יחסית בין כמות המזון שניתן היה להפיק מהם לבין המאמץ והסיכון הנדרשים כדי ללכוד אותם.
כך למשל, קמטן החורש היה גדול, איטי יחסית ואינו ארסי, ולכן היה יעד משתלם יותר. לעומתו, הצפע, שהיה מסוכן יותר ללכידה, הופיע בשיעור נמוך יותר במכלול הממצאים.
"המחקר מראה לנו לראשונה שבראשית ישיבת הקבע, נחשים ולטאות היו מקור מזון יציב ואמין עבור בני אדם קדומים", סיכמו החוקרים. "העובדה שהם חזרו ובחרו באותם מינים שוב ושוב מלמדת שהנאטופים לא אכלו כל זוחל שנקרה בדרכם, אלא ניהלו ציד סלקטיבי לאורך אלפי שנים".
לדברי החוקרים, הממצאים מספקים הצצה נוספת לאופן שבו בני האדם הקדומים הסתגלו לחיים ממושכים יותר במקום אחד, תוך היכרות מעמיקה עם בעלי החיים והמשאבים בסביבתם הקרובה. המחקר נערך במסגרת פרויקט בהובלת פרופ' ראובן ישורון, במימון הקרן הלאומית למדע, העוסק בראשית ישיבת הקבע בתולדות האנושות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו