במשך יותר ממאה שנה הסתמכו חוקרי המזרח הקדום על "רשימת המלכים האשורית" כמסמך כרונולוגי חלוט, שתיאר שושלת מסודרת ורציפה מאב לבן. כעת, מחקר חדש של מומחים מאוניברסיטאות ייל ומינסטר קובע כי מדובר בעריכה מגמתית, שנועדה להציג יציבות שלטונית פיקטיבית ולהשמיט שליטים שהפסידו במאבקי כוח.
המחקר, שפורסם בכתב העת האקדמי Journal of Cuneiform Studies בהוצאת אוניברסיטת שיקגו, מציג ראיות מוצקות לקיומם של שלושה מלכים שלא נכללו ברשימות המלכותיות. החוקרים, אלכסנדר אדמונדס ואקהרט פראהם, מראים כיצד טקסטים בכתב יתדות וממצאים ארכאולוגיים חושפים מציאות פוליטית רוויית הפיכות ומרידות.
הכשל בלוח החרס: המלך שמרד בחסות ליקוי החמה
המקרה הראשון מתמקד במלך בשם תגלת-פלאסר, ששלט ככל הנראה בין השנים 763 ל-762 לפני הספירה. הוא תפס את השלטון בבירה אשור בעקבות מרד שפרץ בסמוך לליקוי החמה המפורסם של 763 לפנה"ס – אירוע אסטרונומי שנתפס בעולם העתיק כאות מבשר רעות ישיר לשליט המכהן, אחיינו אשור-דן השלישי.
קיומו של המלך המורד הוכח בעקבות פענוח מחדש של לוח מענק קרקע מלכותי (Rm 75) השמור במוזיאון הבריטי. הלוח, שנשא חותם מלכותי ותוארך בעבר בטעות לשליט אחר, חשף שלטון קצר של כ-20 חודשים שהסתיים בהדחה צבאית ובמחיקת שמו מהכרוניקה הרשמית.
שכתוב על גבי אבן: המלך שנמחק והפסל שראשו נערף
המקרה השני נוגע למלך בשם שלמנאסר, ששלט בין 747 ל-745 לפני הספירה, רגע לפני עלייתו לכס של תגלת-פלאסר השלישי. הראיה המרכזית נחשפה על גבי אסטלת אבן מעיראק (תל עבטה), שעליה זוהו סימני מחיקה מכוונים: שמו המקורי של שלמנאסר שויף מהאבן ונחרט מחדש תחת שמו של יורשו.
המלך המוקדם מבין השלושה הוא אשור-אובליט (כ-913–912 לפנה"ס), ששלטונו הקצר נחשף באמצעות כתובת על גבי כלי כסף לנסך בירה פולחני. עדויות נוספות לקיומו נקשרו לפסל מלכותי שנמצא בעיר אשור כשראשו וגפיו נכרתו בעת העתיקה, והוא הוסב לאסטלת זיכרון של פקיד לאחר שהמלך הודח בידי אדד-ניררי השני.
כרוניקה של מנצחים: שכתוב העבר באימפריה הנאו-אשורית
ממצאי המחקר מבהירים כי רשימת המלכים האשורית לא תפקדה כתיעוד היסטורי עובדתי, אלא כקאנון פוליטי שעוצב בדיעבד. עורכי הרשימה ניכשו ממנה טוענים לכתר ושליטים קצרי מועד, והתאימו את שנות שלטונם של המלכים ה"לגיטימיים" כדי ליצור מצג שווא של שושלת יציבה ובלתי מקוטעת.
אף שהכרונולוגיה האשורית החל משנת 911 לפנה"ס מעוגנת ברובה היטב ברשומות האפונימים, הגילוי מאלץ היסטוריונים לבחון מחדש תקופות מוקדמות יותר. ההבנה החדשה דורשת להטיל ספק במקורות המלכותיים הרשמיים ולהכיר בכך שקרבות הירושה באשור היו תכופים, אלימים ובלתי יציבים בהרבה מכפי שהאימפריה ביקשה להציג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו