מחקר של ממצאים מאבן ממערת אומלטוזנה בקוואזולו-נטאל שבדרום אפריקה זיהה ראשי חץ מקוורץ בני 60 אלף שנה הנושאים עקבות כימיים של הנרקיס הרעיל Boophone disticha. בדיקות מיקרוסקופיות וכימיות גילו את החומרים האלקלואידיים בופנידרין ואפיבופניסינה בחמש מתוך עשר ראשי חץ, מה שמספק את העדות הישירה המוקדמת ביותר לכך שהומו סאפיינס ציפה את החצים ברעל, כך דיווח העיתון The Independent.
התגלית הזיזה את ציר הזמן של כלי הנשק המורעלים הרבה מעבר לדוגמאות הברורות הקדומות ביותר - ראשי חץ מעצם ממערה בדרום אפריקה בת 6,700 שנה וחצים מצריים בני 4,000 שנה - בעוד ממצאים מתקופת הקרח הקדומה רמזו רק בעקיפין על שימוש ברעל. החוקרים טוענים כי השילוב של קשת, חץ ורעל מעיד על תכנון מתוחכם וידע בכימיה טבעית.
"השימוש ברעל חצים דרש תכנון, סבלנות והבנה של סיבה ותוצאה", אמר הארכיאולוג אנדרס הוגברג. רעל הנרקיס המדובר פוגע בשליטה בשרירים ובנשימה, ומאפשר לציידים לפצוע בעלי חיים גדולים באופן קל ואז לעקוב אחריהם ממרחק בטוח. השיטה מעידה על כך שבני האדם הקדומים מיקסמו את היעילות, הפחיתו את הסכנה האישית והסתמכו על העברה תרבותית של ידע בוטני.
המשכיות הידע הזה התבררה בהשוואה לחצים דרום-אפריקנים בני 250 שנה, שנשמרו באוספים שבדיים, ושנשארו עליהם אותם רעלים צמחיים. "מציאת אותו רעלן בחפצים המופרדים זה מזה באלפי שנים היא קריטית", אמר סוון איסקסון מאוניברסיטת שטוקהולם, לפי העיתון El Mundo.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו