סקירה מדעית שפורסמה לאחרונה מפריכה תפיסה רווחת לפיה בחברות עתיקות וביניהן מצרים עסקו ביישור שיניים. במסגרת הסקירה, ארכיאולוגים והיסטוריונים של רפואת שיניים ניתחו ממצאים דנטליים מזהב מקברים בים התיכון, במצרים ובאיטליה.
לפי הסקירה, חתיכות זהב שאותרו שימשו כסדים לייצוב שיניים רופפות או לגישור על פערים בין שיניים, ולא ליישור קשת שיניים שלמה. חוטי זהב וטבעות שתוארכו לשנת 2500 לפנה"ס היו טהורים ב-97 אחוז והתכופפו בלחץ אצבע קל, מה שהפך את הפעלת כוח אורתודונטי מתמשך לבלתי אפשרי, כך לפי Science Alert.
לפי הסקירה, תזונה קשה וסיבית הרחיבה בעת העתיקה את הלסתות והפחיתה צפיפות שיניים. בנוסף, נראה כי לחלק מהאביזרים הייתה גם משמעות חברתית או דקורטיבית, במיוחד בקבורות של נשים.
החוקרים ציינו כי בעוד במקרים מסויימים נעשו תיקונים קלים של השיניים ללא הבנה של הכוחות הפועלים בפה, יישור שיניים שיטתי החל רק בשנת 1728, כאשר הרופא הצרפתי פייר פושארד עיצב מתקן שהרחיב את קשת השיניים בעזרת כוח מחושב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו