עיר עתיקה עצומה, ששכנה בגובה של 2,100 מטר מעל פני הים והתמחתה בייצור ברזל לפני כאלף שנה - זהו הגילוי המרגש שחושף צוות ארכיאולוגים בינלאומי בהרי אוזבקיסטן, כך פורסם במגזין הסמית'סוניאן. החוקרים משוכנעים שמצאו את מרסמנדה (Marsmanda), עיר הררית המוזכרת במקורות ערביים מהמאה העשירית אך מעולם לא אותרה, והתגלית עשויה לשנות את ההבנה המסורתית של דרך המשי.
הגיאוגרף הערבי אבן חאוקל כתב במאה העשירית על מרסמנדה כי "אין בה גנים וכרמים" בשל הקור הקיצוני, אך היא ידועה ב"אחו יפים וכרי מרעה". העיר נודעה בעיקר בייצור הברזל שמשך אנשים "ממקומות רחוקים" - אך מיקומה המדויק מעולם לא אותר.
"למצוא התיישבות בגודל עיר בנוף הרי זה הוא הפתעה מוחלטת", אמר סורן מיכאל סינדבק מאוניברסיטת ארהוס בדנמרק כאשר הגילוי דווח לראשונה בשנה שעברה, כך על פי המגזין. והסיבה ברורה: המקום הידוע כיום בשם טוגונבולאק (Tugunbulak) שוכן בתנאים קיצוניים - סופות שלג ביוני אינן נדירות והשלג מכסה את האזור למעלה מחצי שנה, סביבה שכמעט אינה מתאימה להתיישבות קבע.
סיפור הגילוי עצמו מרתק לא פחות. בקיץ 2015, מפקח יערות מקומי הגיע לצפות בחפירות ארכיאולוגיות שהתנהלו באתר הררי סמוך. כשראה את החוקרים ממיינים רסיסי חרס עתיקים, הוא הגיב בשלווה: "יש לי כאלה בגינה שלי". הארכיאולוגים מייקל פרשטי מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ופרהוד מקסודוב מהמרכז הלאומי לארכיאולוגיה של אוזבקיסטן הבינו שמדובר ברמז חשוב.
כשביקרו בבית היערן וטיפסו על פסגת הגבעה הסמוכה, הם נדהמו. "זה היה שם, פרוש לפנינו", נזכר פרשטי. למרות שבקושי נראו לעין, עקבות של חומות עתיקות השתרעו למרחקים עצומים. אבל היקף האתר היה גדול מכדי שניתן יהיה לסקור אותו בשיטות ארכיאולוגיות מסורתיות.
מלוחם טורקי עתיק ועד מפעל ברזל בגובה אלפיים מטר
רק בשנת 2022, כשטכנולוגיית רחפנים עם מערכות לייזר מתקדמות (לידאר) הפכה נגישה, הצליח הצוות למפות את השטח במלואו. הטכנולוגיה מאפשרת לזהות שינויים זעירים בשטח ולחשוף מבנים עתיקים שאינם נראים לעין. "הייתי סקפטי בהתחלה, כי האתר נראה כל כך גדול", מספר מקסודוב למגזין. "אבל אז ראינו את הנתונים".
התוצאות היו מדהימות: עיר המשתרעת על כ-120 דונם - כמעט פי שניים מגודלה של פומפיי. המפה חשפה ארבעה אזורים עם מבנים מבוצרים ומאות מבנים מדורגים. "זה היה כה מונומנטלי - כל העמק הוא אתר ארכיאולוגי אחד גדול", אומר פרשטי.
ב-2024 החלו החפירות בפועל. הצוות, שאליו הצטרפה גם סנג'יוט מהנדלה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, חשף מבנה גדול עם קירות בעובי של יותר ממטר. בתוכו נמצאו שרידי כבשנים גדולים עם שאריות תהליך ההיתוך של ברזל (סיגים – פסולת המתכת) ופחם מעצי ערער ששימש כדלק. בדיקות פחמן-14 תיארכו את הרמה העתיקה ביותר לשנת 550 לספירה בקירוב - התקופה שבה החלה האימפריה הטורקית את התפשטותה.
אבל הממצא המפתיע ביותר התגלה כאשר החוקרים מצאו בור שנחפר בתוך המבנה כמאה שנה לאחר בנייתו: שלד של סוס לצד עצמות אדם. זוהי קבורה טורקית טיפוסית של לוחם - מסוג שרק שלושה דוגמאות שלו נמצאו בחלק זה של מרכז אסיה. בנרתיק מקליפת עץ שהתפורר נמצאו שלושה מטבעות מארד עטופים בבד, עגילי ארד, סכינים, פגיון מפלדה וקצות חץ. אחד מקצות החץ, עשוי עצם, תוכנן להשמיע שריקה מפחידה בעת הטיסה לעבר המטרה.
החפירות חשפו כמויות עצומות של סיגים ושרידי כבשנים בכל רחבי האתר - עדות לפעילות תעשייתית רחבת היקף שנמשכה מאות שנים. "כמות הסיגים ושרידי הכבשן די מדהימים לחברה נוודית מרכז אסייתית", אומר תילו רהרן, מומחה למדע המתכות במכון קפריסין, כך לפי המגזין. "אנחנו יכולים לומר עכשיו בביטחון שאנשים נוודים היו מסוגלים לחלוטין להיתוך ברזל בקנה מידה גדול".
התגלית מצביעה על כך שתושבי ההרים במרכז אסיה היו חלק מרכזי ברשת המסחר שנודעה כדרך המשי. הדבר מאתגר את התפיסה המסורתית שרועים נוודים היו שוליים או פושטים על אוכלוסיות עירוניות. העיר ננטשה בסביבות שנת 1050 לספירה. החוקרים משערים ששילוב של בצורת קשה, כריתת יערות שמנעה ייצור פחם ותחרות ממקורות ברזל אחרים הביאו לנפילתה.
"אין חולק שזו מרסמנדה", אומר סורן סטארק, ארכיאולוג מאוניברסיטת ניו יורק. סינדבק מוסיף: "זה בהחלט אתר עם פוטנציאל לכתוב מחדש את ההיסטוריה של מרכז אסיה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו