מחקר חדש שפורסם בכתב העת Antiquity מצביע על כך ש-5,200 בורות בקרקע באזור מונטה סיירפה שבאנדים עשויים להיות שרידים של "כלי רישום ענקי".
הארכאולוגים שילבו צילום של רחפנים עם דגימות בוטניות שנלקחו מ-19 בורות, והפיקו את מה שהם מתארים כמפה הברורה ביותר של התצורה של האתר. כל בור הוא ברוחב של מטר עד שני מטרים ובעומק של עד מטר אחד, ורצועת הבורות משתרעת לאורך קילומטר וחצי על רכס בעמק פיסקו שבפרו.
ספירות ברחפן הראו שהחורים מחולקים לכ-60 מקטעים המופרדים ברווחים, עם מקטעים מתחלפים של שבעה ושמונה בורות. "יש כאן דפוסים מתמטיים מעניינים... זה אומר שהייתה מאחוריהם כוונה מסוימת", אמר ג'ייקוב בונגרס, ארכיאולוג מאוניברסיטת סידני.
הסדר שהתגלה הזכיר לחוקרים את הקיפו, התקני חוטים-קשורים מהאנדים ששימשו לרישום. "במידה מסוימת, מונטה סיירפה נראה שהיה סוג של קיפו. הרעיון הזה הוא עדיין בגדר השערה", אמר בונגרס.
אולם, חוקרים אחרים העלו התנגדויות להקבלה, והצביעו על כך שלבורות אין דפוס עשרוני ברור.
בנוסף התגלו בבורות חומרים צמחיים שמראים שהאתר שימש כאתר מסחר, או ריכוז מנחות. בכמה מהבורות נמצאו גם אבקת פרחים של תירס, צ'ילי ובטטה - גידולים שאינם צומחים על הרכס הצחיח.
לפי תארוך פחמני, האתר קם בין השנים 1000 ו-1400 לספירה, כאשר ממלכת צ'ינצ'ה שלטה בחוף. רישומים היסטוריים מציעים שכ-100,000 בני אדם חיו אז בעמקי פיסקו וצ'ינצ'ה הסמוכים, ויצרו בסיס צרכנים משמעותי לשוק אזורי.
כאשר אימפריית האינקה סיפחה את צ'ינצ'ה סביב 1480, ייתכן שהמתחם הוסב לאיסוף מנחות ומסים. השערות קודמות על השימוש בבורות נעו מקברים למערכי הגנה.
הרכס ניצב סמוך לצומת של דרכים בין שני מרכזים מנהליים של האינקה, דיווח. החוקר צ'ארלס סטניש אמר לאתר "לייב סיינס", שהמיקום המבודד גרם לכך שהאזור לא פותח בעידן המודרני, והותיר את הבורות כשהיו.
רצועת הבורות הטרידה את מנוחתם של חוקרים במשך עשורים. האתר צולם לראשונה מן האוויר ב-1933 בידי נשיונל ג'יאוגרפיק. "הממצאים שלנו מרחיבים את הבנתנו את שוקי החליפין ואת מקורותיהן ומגוון דרכי הרישום הילידיות באנדים", אמר בונגרס. "אנחנו מתקרבים להבנת המקום המסתורי הזה. זה מאוד מרגש", הוא הוסיף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו