חוקרים מאוניברסיטת חיפה הצליחו להוכיח לראשונה שבארץ ישראל ייצרו ברונזה באופן מקומי כבר לפני כ-3,000 שנה. הממצאים שהתגלו ביישוב העתיק אל אחוואט בצפון השומרון מספקים עדות ישירה לתעשיית מתכת מתפתחת שפעלה במקום בתקופת הברזל הקדומה.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי PLOS ONE, מתבסס על ניתוח מיקרוסקופי של תוצרי התכה ושאריות מתכת שהתגלו באתר לפני כ-30 שנה. הבדיקות חשפו כי מדובר בתהליך ייצור ראשוני של סגסוגות נחושת ובדיל, ולא במחזור של מתכת קיימת כפי שחשבו עד כה.
"זו הפעם הראשונה שיש בידינו הוכחה חותכת לכך שייצרו ברונזה בפועל בארץ בתקופת הברזל הקדומה", מסבירה ד"ר צילה אשל מאוניברסיטת חיפה, עורכת המחקר. "מדובר בתהליך הפקה של ממש, באתר שאינו עיר מרכזית אלא יישוב הררי פריפריאלי".
רקע היסטורי מורכב
הגילוי מתרחש על רקע תקופה סוערת בהיסטוריה של האזור. בסוף תקופת הברונזה המאוחרת ותחילת תקופת הברזל קרסו האימפריות הגדולות באגן המזרחי של הים התיכון, ועימן התפוררו רשתות הסחר הבינלאומיות. קריסה זו פתחה הזדמנויות חדשות לשחקנים מקומיים, ובכללם קבוצות ששלטו על הפקת נחושת בערבה.
תעשיית המתכת שהתפתחה באזור באותן שנים נחשבת למנוע צמיחה מרכזי שהוביל להיווצרות ממלכות ישראל, יהודה ואדום. המחקר החדש בדק האם באתר אל אחוואט התבצע ייצור מקומי של ברונזה והאם האתר היה חלק ממערך סחר אזורי רחב יותר.
טכנולוגיה מתקדמת לתקופתה
הברונזה היא סגסוגת של נחושת ובדיל, מתכת חזקה וקשה יותר מנחושת טהורה. ייצורה דורש ידע טכנולוגי מתקדם ושליטה בתהליכי התכה מורכבים. החוקרים ביצעו ניתוח של יסודות עופרת הנמצאים במתכת כדי ללמוד על מקור חומרי הגלם ששימשו לייצור.
הממצאים מראים כי חלק מהדגימות תאמו לעפרות נחושת ממכרות פינאן שבירדן, ואחרות תאמו לעפרות שמקורן במכרות תמנע בישראל. על בסיס זה סוברים החוקרים כי שני אזורי כרייה אלו שימשו כמקורות לנחושת.
החוקרים מגדירים את התעשייה שהתגלתה כ"מתפתחת ולא מקצועית". הסגסוגות אינן אחידות באיכותן, אך ברור שמדובר בניסיון מכוון לייצר ברונזה באתר עצמו. "זהו ממצא יוצא דופן שמחייב אותנו לחשוב מחדש על הכלכלה והארגון החברתי בתקופת הברזל", סיכמה ד"ר אשל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו