במשך עשרות שנים ניסו מדענים לפענח תעלומה ארכיאולוגית: איך הצליחו בני האדם הקדמונים לחצות מעברי ים מסוכנים בין איים במזרח אסיה לפני 30 אלף שנה? צוות מחקר יפני-טייוואני בראשות פרופ' יוסוקה קאיפו מאוניברסיטת טוקיו החליט לענות על השאלה בדרך הישירה ביותר - לבנות סירה עם כלים פרימיטיביים ולחצות בעצמם את המיצר.
הממצאים הארכיאולוגיים מראים שלפני כ-30 אלף שנה הגיעו בני אדם מודרניים לאיי ריוקיו שביפן, כולל לאוקינאווה. הבעיה: באזור זורם הקורושיו, אחד הזרמים האוקייניים החזקים בעולם, והאי הקטן יונאגוני אינו נראה במשך יותר מחצי המסע. "שאלנו את עצמנו שאלות פשוטות", אומר קאיפו. "איך הגיעו אנשים מהתקופה הפליאוליתית לאיים מרוחקים כמו אוקינאווה? כמה קשה היה המסע שלהם? ובאילו כלים ואסטרטגיות הם השתמשו?"
מאז 2013, צוות המחקר בדק שלושה סוגי כלי שיט שהיו אפשריים בתקופה הפליאוליתית (תקופת האבן הקדומה). תחילה בדקו רפסודות קנים (2014-2016) ואחר כך רפסודות במבוק (2017-2018) - שתיהן נכשלו בחציית זרם הקורושיו החזק. לבסוף, החוקרים בנו סירה באורך 7.5 מטרים בשם "סוגימה", שנחצבה מגזע בודד של ארז יפני (קאנו פרימיטיבי מסוג "dugout"). הם השתמשו בגרזני אבן משוחזרים על פי דגמים מאותה תקופה. כריתת העץ לבדה ארכה שישה ימי עבודה עם 36,459 מכות גרזן.
מסע של ייאוש ותקווה
ב-7 ביולי 2019 יצאה הסירה מחוף ווּשיבי במזרח טייוואן, עם צוות של חמישה חותרים מקצועיים - ארבעה גברים ואישה אחת. היעד: האי יונאגוני, במרחק 225 ק"מ. החותרים ניווטו על פי השמש, הכוכבים, גלי האוקיינוס והרוחות, מבלי להשתמש במכשירי ניווט מודרניים. האסטרטגיה שלהם הייתה לחתור דרום-מזרחה בתחילה כדי לפצות על זרם הקורושיו הצפוני, ואז לפנות צפון-מזרחה.
כבר אחרי שעה וחצי נכנסה הסירה לזרם הקורושיו. מהירותה הוכפלה ליותר משני מטרים בשנייה, אך הים הפך סוער. במשך שבע שעות נאבקו החותרים בגלים מהצפון, כשהם נאלצים לסובב את החרטום לכל גל גדול כדי למנוע התהפכות. "לא יכולנו לנוח כי היינו צריכים כל הזמן למנוע מהסירה להתהפך", נכתב במחקר.
בלילה השני, אחרי יותר מ-20 שעות של חתירה, החותרים היו מותשים. הם סבלו מהתכווצויות, כאבי שרירים, עקצוצים בבטן ובזרועות, ואפילו הזיות. האי יונאגוני עדיין לא נראה באופק. "מוקפים רק בים, עננים ושמיים, הם לא היו בטוחים לגבי מיקומם", מתאר המחקר.
בשעה 20:25 של היום השני, הקפטן קיבל החלטה גורלית - לתת לכולם לנוח ולאפשר לסירה להיסחף בחופשיות. למזלם, זרמי הים דחפו אותם לכיוון הנכון. בשעה 2:00 לפנות בוקר ביום השלישי, אחד החותרים הבחין בזוהר של מגדלור יונאגוני, במרחק 40 ק"מ.
עם שחר, כשהם במרחק 25 ק"מ מהאי, התפזרה קבוצת עננים בשמיים שסימנה בבירור את מיקום האי. לבסוף, אחרי 45 שעות ו-10 דקות של שיט, הגיעה "סוגימה" לחוף נאמה באי יונאגוני. יו-לין צ'אנג, אוקיינוגרפית שהשתתפה במחקר, הודתה: "חשבתי שאם נכנסים לזרם הקורושיו, אפשר רק להיסחף ללא שליטה. אבל תוצאות הסימולציות שלנו היו הרבה מעבר למה שדמיינתי".
המחקר, שפורסם בכתב העת Science Advances, מספק תשובה מקיפה לתעלומה. המסע של 45 השעות הוכיח שלבני האדם מלפני 30 אלף שנה היו יכולות מתקדמות: ידע טכנולוגי לייצור סירות פונקציונליות עם גרזני אבן, כישורי חתירה לאורך זמן, ויכולת ניווט על פי השמש, הכוכבים וגלי הים.
המסקנה: ההגירה הימית הקדומה דרשה תכנון, טכנולוגיה וכישורים מפותחים. "בני האדם מהתקופה הפליאוליתית נתפסים לעתים קרובות כ'נחותים' בקרב הציבור הרחב", מסכם קאיפו. "בניגוד חד לכך, הניסוי שלנו הדגיש שהם השיגו משהו יוצא דופן עם הטכנולוגיה הבסיסית שהייתה זמינה להם באותה תקופה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו