חוקר שבדי נקט בגישה ייחודית לפתרון חידה ארכיאולוגית עתיקה: במקום לחפור באדמה, הוא בחר לשוט על פני המים. ד"ר גריר ג'ארט, ארכיאולוג מאוניברסיטת לונד, בילה שלוש שנים בשיט לאורך חופי נורבגיה בסירות עץ מסורתיות, כדי לעקוב אחר נתיבי הסחר הימיים של הוויקינגים מלפני כ-1,000 שנה.
המחקר, שפורסם החודש ב"Journal of Archaeological Method and Theory", מנסה לפתור בעיה מרכזית בחקר הוויקינגים: בעוד שהמלומדים יודעים היטב על נקודות המוצא והיעד של מסעותיהם הימיים, הם יודעים מעט מאוד על מה שקרה בדרך. "הרבה פעמים אנחנו יודעים רק על נקודות ההתחלה והסיום של הסחר שהתרחש בתקופת הוויקינגים", הסביר ג'ארט.
מסעות בתנאים קשים
בין ספטמבר 2021 ליולי 2022, ביצע ג'ארט וצוותו 15 מסעות ניסיון קצרים ושני מסעות ארוכים של כשלושה שבועות כל אחד. הם השתמשו בשבעה סוגים שונים של סירות "קלינקר" נורדיות - סירות מפרש קטנות ופתוחות העשויות עץ, שהשימוש בהן באזור הנורדי מתוארך לכמעט 2,000 שנה אחורה.
המסעות לא היו פשוטים: באחת ההזדמנויות נשבר המוט התומך במפרש הראשי במרחק של יותר מ-25 קילומטרים מהחוף, והצוות נאלץ לקשור שני משוטים יחד כדי לחזק את המפרש עד שהצליחו לחזור ליבשה. בסך הכל הם כיסו 1,494 מיילים ימיים.
שחזור דיגיטלי של גובה פני הים
ג'ארט קבע קריטריונים ברורים לזיהוי "מפלטים" פוטנציאליים לאורך נתיבי השיט: המקומות היו צריכים לספק מים מתוקים, מחסה מגלים ורוחות, ונוף טוב של הים. בנוסף, הם היו צריכים להיות נגישים גם בתנאי ראות נמוכה, גדולים מספיק לאירוח מספר סירות, ונגישים ליציאה מכיוונים שונים.
החוקר שילב את הממצאים שלו עם שחזור דיגיטלי של גובה פני הים בתקופת הוויקינגים, ידע קיים על מרכזי סחר ימיים גדולים של הוויקינגים, ומידע על נתיבי שיט מסורתיים של דייגים ומלחים מהמאות ה-19 וה-20.
באמצעות שיטה זו, ג'ארט טוען שזיהה ארבעה נמלי-מפלט אפשריים של הוויקינגים לאורך החוף הנורבגי. במקומות מרוחקים אלה יש עדויות ארכיאולוגיות שונות לנוכחות אנושית בעבר, אך ג'ארט הוא הראשון שמציע שהם שימשו כתחנות ביניים במסעות ימיים של הוויקינגים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו