תגלית מדעית: לסת שנמשתה מהים מספקת תשובות לחידה אנושית עתיקה

חוקרים זיהו לסת שאותרה בקרקעית הים בטייוואן לפני עשור כשייכת לאדם דניסובי • הממצא הנדיר מאשר לראשונה את נוכחות הדניסובים בדרום-מזרח אסיה • המחקר מספק ראיות למגוון הסביבות שבהן הצליח האדם הקדמון להתקיים • המדענים: "התאמה אבולוציונית מרשימה לתנאי אקלים שונים"

הלסת הקדומה שנמצאה בטייוואן. צילום: רויטרס

לסת עתיקה שנמשתה מקרקעית הים בטייוואן לפני עשור סיפקה לאחרונה למדענים פריצת דרך בהבנת ההיסטוריה האנושית. לאחרונה, וות חוקרים בינלאומי קבע כי הלסת שייכת לאדם דניסובי - קבוצה קדומה ומסתורית של בני אדם שהתקיימה במקביל לניאנדרטלים.

במחקר שפורסם אתמול בכתב העת היוקרתי "Science", הצליחו מדענים מיפן, טייוואן ודנמרק לזהות בוודאות כי שרידי הלסת, המכונה "פנגהו 1", שייכים לגבר דניסובי. זאת באמצעות ניתוח פליאופרוטאומי - בדיקת חלבונים עתיקים - שחשף שני וריאנטים של חלבונים המזוהים באופן ייחודי עם דניסובים.

"נתוני הפליאופרוטאומיקה האיכותיים שהופקו מהמאובן, שהתאפשרו הודות לשימור טוב יחסית ושיטות מיטביות להפקת חלבונים, מצביעים על כך שפנגהו 1 השתייך לגבר דניסובי"' כתבו החוקרים במאמרם.

דייגים משו את הלסת, יחד עם מאובנים של בעלי חיים, מקרקעית תעלת פנגהו בטייוואן - אזור שהיה חלק מיבשת אסיה בתקופת הפלייסטוקן, כאשר מפלס הים היה נמוך יותר. על פי המחקר, הלסת מתוארכת לאחת משתי תקופות אפשריות: לפני 10,000 עד 70,000 שנה, או לפני 130,000 עד 190,000 שנה.

האדם הדניסובי (הדמיה). קבוצה קדומה ומסתורית של בני אדם שהתקיימה במקביל לניאנדרטלים, צילום: סיינס

הסיבה לשני טווחי הזמן השונים נעוצה בשיטות התיארוך שננקטו. בשל בליית המאובן, הצוות לא יכול היה להשתמש בשיטות תיארוך ישירות כמו תיארוך פחמן או אורניום. במקום זאת, המדענים הסתמכו על רמזים עקיפים, כגון ההרכב הכימי של המאובן, סוגי המאובנים של בעלי חיים שנמצאו בסמוך, ונתונים היסטוריים של מפלס הים.

תמונה רחבה יותר של האבולוציה האנושית

המדענים הצליחו לרצף חלבונים שהופקו מהלסת והשיניים, ואיתרו 4,241 שרידי חומצות אמינו (אבני הבניין של חלבונים). מבין אלה, זוהו שניים כוריאנטים ייחודיים לדניסובים - ממצא המאשר כי הלסת שייכת לאדם דניסובי.

"הזיהוי של פנגהו 1 כלסת דניסובית מאשר את ההשערה ממחקרים גנומיים של בני אדם מודרניים, שדניסובים היו מפוזרים בהיקף רחב במזרח אסיה"' הסבירו החוקרים. יתרה מכך, "נוכחות של דניסובים באזורים גיאוגרפיים ואקלימיים מגוונים," החל מהחורפים הקרים בצפון, דרך הקור האלפיני בגבהים, ועד לתנאים החמים והלחים של אזורי השפלה הטרופיים, "מדגימה את הגמישות ההסתגלותית שלהם".

ניתוחים מורפולוגיים שנערכו על הלסת מלמדים כי לאדם הדניסובי הייתה לסת חזקה, טוחנות גדולות ומבני שורש משמעותיים. מאפיינים אלה תואמים מאובנים דניסוביים מרמת טיבט, מה שמרמז כי הם עשויים לייצג תכונות דניסוביות רחבות יותר.

חיבור עם האדם המודרני

אחד הדברים המעטים שידועים על הדניסובים הוא שהם התרבו הן עם ניאנדרטלים והן עם בני אדם מודרניים. כתוצאה מכך, לחלק מהאנשים כיום יש גנים שהועברו מאבות דניסוביים רחוקים - במיוחד אנשים מדרום-מזרח אסיה, מה שרמז כי דניסובים חיו והתרבו עם בני אדם מודרניים באזור זה.

הממצא החדש מרחיב את הבנתנו לגבי התפתחות האדם הקדום ברחבי דרום-מזרח אסיה ומספק תמונה מלאה יותר של המורכבות והגיוון של המין האנושי בעבר הרחוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר