היתושים הטובים של גוגל: הסיבה שחברת טכנולוגיה רוצה לשחרר מיליוני חרקים

יש משפטים שנשמעים כאילו מישהו המציא אותם כדי להפחיד את האינטרנט. למשל: גוגל רוצה לשחרר מיליוני יתושים. זה נשמע כמו התחלה של סרט אסונות, או כמו משהו שדוד שלכם ישלח בקבוצת וואטסאפ עם הכותרת “תתעוררו”. אבל במקרה הזה, מאחורי הכותרת המוזרה מסתתר רעיון מדעי לא רע בכלל.

הפרויקט נקרא Debug, והוא מנסה להשתמש בטכנולוגיה, ביולוגיה והמון אוטומציה כדי להילחם ביתושים שמפיצים מחלות. הרעיון הוא לא לשחרר עוד יתושים עוקצים לעולם, אלא בדיוק להפך: לשחרר יתושים זכרים, כאלה שלא עוקצים ולא מעבירים מחלות, כדי שהם יקטינו את התרבות היתושות. לפי Debug, הזכרים האלה נושאים חיידק טבעי בשם וולבכיה, וכשהם מזדווגים עם נקבות בר שלא נושאות את אותו חיידק, הביצים לא בוקעות. כך, מדור לדור, אמורה אוכלוסיית היתושים המזיקים להצטמצם.

החלק המרגיע פה הוא שזכרים של יתושים לא צריכים דם כדי לייצר ביצים, ולכן הם לא עוקצים בני אדם. הנקבות הן הבעיה, כי הן אלו שניזונות מדם ויכולות להעביר מחלות. לכן, אם מצליחים להציף אזור בזכרים “טובים”, הם מתחרים בזכרים הרגילים על הנקבות, אבל לא מביאים לעולם דור חדש של יתושים. זה פחות “להילחם בטבע” ויותר לנצח אותו דרך בירוקרטיה זוגית.

בארצות הברית הסיפור הזה קיבל תשומת לב גדולה במיוחד, אחרי שגוגל ביקשה מהסוכנות להגנת הסביבה אישור ניסיוני לשחרר יתושים זכרים נגועים בוולבכיה. לפי מסמך פדרלי, הבקשה כוללת שחרור של עד 16 מיליון יתושים זכרים בשנה במדינות שונות, ובהן קליפורניה ופלורידה, כדי לבדוק עד כמה הם מצליחים להזדווג עם נקבות בר ולהביא לדיכוי אוכלוסיית היתושים. בכותרות זה הפך למספר ענק: עשרות מיליוני יתושים, ובחלק מהדיווחים עד 64 מיליון בקליפורניה ובפלורידה לאורך שנתיים.

הבעיה הגדולה בפרויקט כזה היא לא רק המדע, אלא הלוגיסטיקה: צריך לגדל כמויות עצומות של יתושים, לשמור שיהיו בריאים, לוודא שהם זכרים, להפיץ אותם במקומות הנכונים, ולעשות את זה שוב ושוב. כי אם בטעות משחררים הרבה נקבות, כל הסיפור הופך מהר מאוד מפתרון לבעיה עם כנפיים. כאן נכנסת גוגל לתמונה: Debug מפתחת מערכות גידול, חיישנים, אלגוריתמים וראייה ממוחשבת כדי למיין זכרים מנקבות במהירות ובדיוק שאנשים פשוט לא מסוגלים לעמוד בו.

וזה כבר לא רק ניסוי על הנייר. בסינגפור, פרויקט Wolbachia פועל כבר שנים נגד יתושי Aedes aegypti, שהם נשאים מרכזיים של הווירוסים דנגי וזיקה. לפי הסוכנות הלאומית לאיכות הסביבה של סינגפור, באזורים שבהם שוחררו זכרים נושאי וולבכיה נרשמה ירידה של 80 עד 90 אחוז באוכלוסיית היתושים מהמין הזה, ובחלק מהאזורים גם ירידה של יותר מ 70 אחוז בסיכון לדנגי.

גם קצב הייצור כבר נשמע לא אמיתי. לפי Debug, שיתוף הפעולה בסינגפור איפשר להגדיל את היכולת מכ-7 מיליון יתושים זכרים בשבוע בשנת 2023 לכ-11 מיליון בשבוע. כלומר, זה לא מישהו במעבדה שמחזיק צנצנת עם יתושים. זו כבר תעשייה. תעשיית יתושים, אבל למטרה טובה.

עדיין, חשוב לא להתלהב כאילו מצאנו כפתור שמוחק יתושים מהעולם. הטכנולוגיה הזאת ממוקדת במינים מסוימים, לא בכל היתושים. היא לא מחליפה ניקוז מים עומדים, הדברה במקומות שצריך, ניטור ומודעות ציבורית. בסינגפור עצמה מדגישים שהשיטה היא כלי משלים, ושעדיין חייבים למנוע מוקדי רבייה. במילים פשוטות: גם אם גוגל משחררת יתושים טובים, אתם עדיין צריכים להפוך את הדלי במרפסת.

יש גם שאלות אמיתיות שצריך לקחת ברצינות: מה קורה למערכת האקולוגית כשמורידים אוכלוסייה של מין מסוים? האם יתושים אחרים יתפסו את המקום שלו? האם לאורך זמן תתפתח עמידות לוולבכיה, או שהשיטה תאבד יעילות? ומה קורה כשמפסיקים לשחרר את הזכרים? בחלק מהמקומות ייתכן שהאוכלוסייה תחזור, ולכן צריך ניטור מתמשך, ולא רק מבצע חד פעמי.

למרות ההסתייגויות, קשה לא להתרשם מהרעיון. במקום לרסס עוד ועוד חומרים, משתמשים ביתושים עצמם כדי לשבש את המשך ההתרבות שלהם. זה אלגנטי, קצת מגעיל, מאוד חכם, ובדיוק מסוג הדברים שממחישים למה מדע טוב לפעמים נראה בהתחלה כמו בדיחה.

ובישראל? עם הקיץ, הלחות והעקיצות שמגיעות תמיד בדיוק כשכיבית את האור, קשה לא לפנטז על גרסה מקומית. רק תדמיינו הודעה רשמית: “מחר יפוזרו יתושים טובים בגוש דן”. חצי מדינה תיכנס לפאניקה, החצי השני ישאל איפה נרשמים.

אבל אם בסוף זה אומר פחות עקיצות ופחות מחלות, אולי הגיע הזמן להודות: מכל הדברים שגוגל ניסתה להכניס לנו לחיים, יתושים זכרים שלא עוקצים הם דווקא מהיותר סימפתיים.