לא ביפן ולא בסין: הטבח האכזרי בדולפינים ולוויתנים - במדינה האירופית

מחזות מזעזעים ובלתי נתפסים נצפו בשבוע שעבר בחוף הים של הכפר הוואלוויק באי המרכזי של איי פארו, סטריימוי. בתוך מים אדומים מדם נטבחו במשך שעות מאות לווייתנים ודולפינים במסגרת הנוהג הוויקינגי העתיק "גריינדר" (Grindadráp).

מדובר במנהג מקומי המתבצע מספר פעמים לאורך השנה, בו הדייגים המקומיים דוחקים לעבר החוף להקות לווייתנים ודולפינים כדי להורגם ולהשתמש בבשרם לאכילה ולמטרות נוספות. עם הגעת החיות הגדולות והמבוהלות אל חוף הכפר, הדייגים המקומיים קושרים סביבן חבלים ומושכים אותן מהים החוצה. לאחר מכן הדייגים מוציאים סכיני ציד וכידונים, איתם הם הורגים את בעלי החיים.

המבצע המדמם והחריג הזה מבוצע למרות התנגדות נרחבת ובינלאומית של ארגוני הצלת בעלי חיים. במסגרת הניסיון ארוך השנים לעצירת המנהג העתיק, המוגדר כברברי בפי מתנגדיו, הציע ארגון הצדקה Sea Shepherd לתושבי האיים סכום של מיליון אירו לשנה למשך עשור, וזאת כדי לבטל את המנהג. אלא שתושבי האיים מתנגדים לשינוי המסורת שלהם ומציינים כי הם מבצעים פעילות מותרת על פי החוק השורר באיים.

מה התרחש באירוע האחרון באיי פארו?

באירוע האחרון, שהתקיים בנוכחות קהל גדול שכלל תיירים וילדים מקומיים, נשחטו 125 לווייתני טייס וכן דולפינים רבים שהובאו מהים אל המפרץ. על פי הערכות שונות, באירועים דומים שנערכים מדי שנה באיים נשחטים בכל שנה כאלף פרטים של היונקים הגדולים.

מנהלת הקמפיין של Sea Shepherd, ולנטינה קרסט, נכחה השנה באחד האירועים הקשים האלו, והיא אומרת כי: "במסע הטבח הזה נשחטות אימהות הרות, יילודים וגורים קטנים. במקומות אחרים הקבוצות האלו היו נחשבות למטרות לא לגיטימיות להריגה, אך באיים אין הבחנה כזו וכולם נטבחים על ידי הדייגים".

מנהלי הקמפיין מסרו עוד כי: "אף על פי שהציד מוצג כהומני, הוא רחוק מכך. הדייגים רצו אל הים, קשרו את בעלי החיים וסחבו אותם אל החוף ואז החלו להרוג אותם, כשהתהליך היה אכזרי מאוד. בעלי החיים לא מתו בדקירה הראשונה, אלא הם נדקרו שוב ושוב עד שמתו בייסורים".

הביקורת על המנהג ממשיכה להתעצם

מתנגדי המנהג מציינים בכעס את העובדה שהאירוע נעשה בנוכחות קהל גדול של צופים, בהם חברי תנועות נוער מקומיות, ילדים מקומיים שמשחקים עם בעלי החיים הטבוחים וכן תיירים רבים שמגיעים אל האיים במיוחד לכבוד האירוע.

"הלהקה האחרונה שהגיעה אל החוף הייתה מותשת לחלוטין, וככל הנראה גם השלימה עם גורלה, כי החיות לא צעקו ולא זעקו לעזרה במהלך השחיטה שלהן. גרוע מכך, על המזח נראו גם ילדים עם סכיני השחיטה ולא רק מבוגרים - מציאות שמעצימה את סבל היונקים הגדולים, שלא נהרגים כך בדקירה הראשונה שלהם".