"לפעמים אני יושבת ובוכה": הקשר המפתיע שמעניק נחמה לבני הגיל השלישי

עפרה אוריאל בת ה-90, דיירת בדיור המוגן משען גבעתיים, רגילה להיות מוקפת במשפחה גדולה: שלושה בנים, 13 נכדים ולא פחות מחמישה נינים. אבל בתקופה האחרונה, על רקע המלחמה עם איראן והמצב הביטחוני המורכב, האזעקות והחדשות הבלתי פוסקות מקשות במיוחד על הדיירים המבוגרים וגם המפגשים עם המשפחה הפכו נדירים יותר. בתוך הגעגוע והדאגה, היא מצאה מקור בלתי צפוי לנחמה - החתולים שבחתולית "משען לחתול" של עמותת "תנו לחיות לחיות".

עפרה מתגוררת בדיור המוגן ומספרת שהקהילה במקום היא מקור כוח עבורה. "התמזל מזלי והקהילה פה מאוד חמה", היא אומרת. "אני פעילה מאוד, כמה שמתאפשר לי. משתתפת בחוגים ועוזרת במה שצריך. אני אוהבת להיות חלק מקהילה". במשך שנים רבות עבדה בחינוך המיוחד בגני ילדים, עד גיל 65. גם לאחר הפרישה המשיכה להתנדב בתחום, משום שהרגישה שיש לה עוד הרבה מה לתת. "אהבתי את העבודה עם הילדים והמשכתי להתנדב כי היו צריכים את העזרה שלי", היא מספרת.

אך גם עבור מי שמורגלת בעשייה ובנתינה, התקופה הנוכחית אינה פשוטה, "כמו כולנו", היא אומרת על המלחמה. "אני מזדהה מאוד עם הורים שיש להם ילדים קטנים. אני רגישה מאוד והמצב קשה". הקשר עם המשפחה נשמר, אך בעיקר מרחוק. "אנחנו מדברים בטלפון ובזום. אני רואה אותם בוידאו וזה ממלא אותי", היא אומרת. "אבל קשה לי להגיע אליהם. גידלתי כמעט את כל הנכדים שלי, אז אני מאוד קשורה אליהם. עכשיו, בתקופת המלחמה, אני פחות פוגשת אותם כי אני פחות מתניידת".

דווקא בתוך שגרת החירום והדאגה למשפחה, הפכה החתוליה למקום משמעותי עבורה. "משען לחתול" היא חתוליה שמפעילה  עמותת "תנו לחיות לחיות" ומשמשת מרכז אימוץ לחתולים חסרי בית. העמותה מחלצת את החתולים, לרוב מהרחוב, ולאחר קבלת טיפול רפואי הם שוהים בחתוליה עד שיימצא להם בית. הדיירים מתנדבים בפרויקט, מסייעים לשיקום החתולים בליטוף, משחק ומתן תחושת ביטחון - ובתמורה מקבלים חום, קרבה ותחושת משמעות. הדיירים גם משתתפים באירועים קהילתיים שמתקיימים בחתוליה כמו ה"קט קפה" החודשי, אירוע שמשלב מפגש עם חתולים, בית קפה ואמנות.

עבור עפרה, הקשר הזה הפך למיוחד במיוחד. "כשעברתי לדיור המוגן זה סיקרן אותי - מה זה חתוליה", היא מספרת. "התחלתי להגיע לשם, לשבת עם החתולים. הם נקשרו אליי, הם היו עולים ומתיישבים עליי. אני אוהבת את כולם", היא אומרת. "אני מתלהבת מהם ורואה את היופי ואת פלא הבריאה שנקרא חתול".

למרות שבילדותה גדלה דווקא עם כלבים, החתולים הצליחו לגעת בליבה. "החתולים ממלאים לי את הלב. המגע איתם מאוד אנושי. אני אוהבת את זה וזה עושה לי טוב". לפעמים, היא מודה, הם גם עוזרים לה להתמודד עם רגעים קשים במיוחד. "יש פעמים שאני יושבת שם וממש מתפרקת ובוכה בגלל הגעגועים לנכדים", היא אומרת. "החתולים הם תחליף, הם כמו נשמה". לדבריה, עצם קיומה של החתוליה במקום הוא דבר משמעותי עבור הדיירים. "החתוליה זה דבר נפלא. זה תורם מאוד".

לאורך השנים, גם בעבודתה בחינוך המיוחד, האמינה עפרה שלבעלי חיים יש כוח מיוחד להשפיע על בני אדם. "היינו אומרים להורים לאמץ בעל חיים, ואז היינו רואים את הילדים נפתחים ומקבלים משמעות", היא מספרת. לדבריה, הקשר הזה אינו חשוב רק לילדים - אלא גם למבוגרים. "בן אדם נקשר לבעל החיים וזה הדדי. נוצרת אהבה. אני מאמינה בזה גם בגיל מבוגר, לא רק לילדים. זה קשר בונה".

לילך שחר, מנהלת חתולית "משען לחתול" של עמותת "תנו לחיות לחיות", מספרת: "החתוליה הוקמה בעקבות מחקרים שהראו כי הגירגור של חתולים פועל בתדרים משתנים המסייעים בהקלה ובריפוי של בעיות רפואיות שונות מהן סובלים בני הגיל השלישי, כגון ויסות לחץ דם, בעיות לבביות, סיוע בתהליכי איחוי שברים והפחתת כאבים. החתולים נעזרים בגרגור כדי לרפא את עצמם ולשרוד פציעות וזה משפיע גם על בני אדם וחיות אחרות. השהייה בסביבת חתולים, הליטוף והקשר הפיזי עמם, תורמים גם לשחרור הורמונים מרגיעים בגוף, להפחתת תחושת בדידות, לשיפור מצב הרוח ולהפגת מתחים. באמצעות החיבור בין בני הגיל השלישי לבין חתולים הזקוקים לבית חם, הפרויקט יוצר סביבה תומכת ומיטיבה לשני הצדדים - הן לאנשים והן לבעלי החיים".

בימים של חוסר ודאות, אזעקות וגעגועים,  דווקא קשר כזה, פשוט, שקט ומלא גרגורים, יכול להזכיר לכולנו כמה כוח יש בחמלה ובבית חם, עבור החתולים שמחכים לאימוץ, וגם עבור האנשים שמחפשים רגע של נחמה.

גם אתם מוזמנים להגיע לאמץ, לשהות בחברת החתולים, למצוא את החיבור המדויק לכם עם חתול ספציפי ולתת לו ולכם בית חם לתמיד. לתיאום: 3703* שלוחה 9