מאמר בכתב העת Nature מאת חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן דיווח כי מדוזות הפוכות מסוג Cassiopea andromeda (מדוזה הפוכה-מטמיעה) ושושנות ים מסוג Nematostella vectensis מבלות כשליש מכל יום במצב שהתאים לסימני ההתנהגות של שינה. הצוות אסף את המדוזות במפרץ אילת וגידל את שושנת הים במעבדה, ואז עקב אחר קצב הפעימות, התגובות לאור ולרטט, והנזק לדנ"א העצבי תחת מחזורי אור-חושך מבוקרים.
"למרות היעדר מוח או מערכת עצבים מרכזית, אורגניזמים אלה ישנים כשליש מהיום", כתבו החוקרים. הם הגדירו שינה על פי שקט, היכולת להתעורר במהירות וסף עוררות מוגבר. עבור המדוזה, השינה החלה כאשר כיווצי הגוף הפעמוני שלה ירדו מתחת ל-37 פעימות בדקה למשך יותר משלוש דקות.
המדוזה ההפוכה-מטמיעה ישנה בממוצע שמונה שעות בכל 24 שעות, כולל מנוחה בצהריים. קצב הפעימות שלה נע סביב 36.4 לדקה באור יום מדומה והאט ל-31.9 בלילה; בעלי החיים ישנו 63.7 אחוז מהלילה ו-45.3 אחוז מהיום. שושנת הים נמטוסטלה הראתה לוח זמנים דומה, עם המנוחה העמוקה ביותר ממש לפני אור היום.
כאשר זרמים עדינים השאירו את המדוזות ערות במהלך הלילה, הן ישנו זמן רב יותר ביום שלמחרת, מה שמעיד על דחף שינה הומאוסטטי (מנגנון פיצוי על חוסר שינה). נזק לדנ"א העצבי הצטבר במהלך הערנות ופחת במהלך המנוחה. נזק נוסף שנגרם על ידי לחץ סביבתי האריך את זמן השינה, בעוד מלטונין האריך את משך השינה והפחית את הנזק לדנ"א, מה שמרמז על מערכת הורמונלית הדומה לזו של בני האדם.
"מקור השינה הוא עתיק ביותר, ואולי אף קדם להפרדת בני האדם ממחלקת המדוזות לפני כמיליארד שנה", סיכמו החוקרים, והוסיפו כי תפקידה העיקרי של השינה הוא תחזוקת התאים ולא למידה או זיכרון. תגובה איטית של המדוזה להבזקי אור פתאומיים במהלך הלילה הדגימה את הפגיעות שהופכת את השינה לחידה אבולוציונית. גם רשת העצבים הפשוטה שלה נזקקה לזמן מנוחה כדי לתקן נזקים בדנ"א הקשורים לערות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו