האם קופים "עושים פרצופים" בכוונה?

במשך עשרות שנים שלטה ההנחה שהבעות פנים אצל קופים הן בעיקר תגובות רגשיות אוטומטיות, מעין חלון ישיר למה שמתרחש בפנים. אלא שהמציאות החברתית, אצל בני אדם וגם אצל בעלי חיים, מורכבת יותר: אנשים מחייכים בנימוס גם כשמשעמם להם, וקופים עשויים לשנות הבעה בהתאם למעמד החברתי שמולו הם ניצבים. מחקר חדש שפורסם ב-Science מראה את המערך המורכב של מבנים במוח ששולטים בהבעות הפנים אצל קופים. 

צוות חוקרים בהובלת וינריך פריוואלד מאוניברסיטת רוקפלר תיעד פעילות עצבית בזמן שהקופים תקשרו זה עם זה, צפו בסרטונים של בני מינם ואף הגיבו לדמויות דיגיטליות. הממצאים הראו כי הבעות פנים, מאיום עם שיניים חשופות ועד מחוות ידידותיות, נוצרות באמצעות רשת מוחית משולבת הכוללת אזורים מדיאליים ולטרליים בקליפת המוח.

עד כה היה מקובל לחשוב שקיימת חלוקה ברורה: אזורים מדיאליים אחראים לביטויים רגשיים ספונטניים, בעוד אזורים לטרליים שולטים בפעולות רצוניות. "המחקר שלנו לא הראה שום דבר כזה", אמרה ג’ינה יאני, ממובילות המחקר, בהודעה של אוניברסיטת רוקפלר. לדבריה, "כל האזורים משתתפים בכל סוגי ההבעות, אך כל אחד פועל בקצב משלו". 

לפי החוקרת יוריריה ואסקס האזורים הלטרליים מאפשרים שליטה מדויקת בתנועות הפנים בזמן אמת. לעומתם, האזורים המדיאליים מציגים פעילות יציבה ואיטית יותר, שיכולה לשקף שינוי במצב החברתי או הפסקת איום מצד פרט דומיננטי. חשוב מכך, דפוסי הפעילות הללו מופיעים עוד לפני תנועת הפנים עצמה, מה שמעיד שהמוח מתכנן את ההבעה מראש.

החוקרים הדגישו כי "הבעות פנים אינן פלט רפלקסיבי בלבד, אלא תוצאה של שילוב מידע חושי, קוגניטיבי וחברתי עוד לפני תחילת התנועה". 

הפסיכולוגים האבולוציוניים ברידג’ט וולר וג’יימי וייטהאוס טענו כי אם הבעות הן בחלקן רצוניות, הן דומות פחות למראה של רגש ויותר ל"כלים להשפעה חברתית". גם אלן פרידלנד מאוניברסיטת קליפורניה מציין ב-Scientific American שאין לו ספק שקופים משתמשים בהבעותיהם באופן אסטרטגי, אך הוא סבור שניסויי מעבדה אינם משקפים במלואם את עושר התקשורת בטבע.

לפי הודעה לעיתונות שפורסמה על ידי אוניברסיטת רוקפלר הממצאים עשויים לסייע בפיתוח ממשקי מוח-מחשב שיוכלו לשחזר תקשורת לאנשים עם פגיעות מוחיות. פריוואלד מסביר כי בעוד קל יחסית לפענח אותות המניעים זרוע רובוטית, תקשורת אנושית, ובעיקר הבעות פנים, מורכבת הרבה יותר.