תעלומה במעמקי הים: תולעי ה"זומבי" נעלמו - והחוקרים מודאגים

דיווח חדש מעלה חשש בקרב חוקרי מעמקי הים: תולעי "הזומבי" נעלמו מאתר ניסוי, כך עולה ממחקר שפורסם ב-Science Daily, בהתבסס על ממצאים של חוקרים מאוניברסיטת ויקטוריה. 

לפי הדיווח, החוקרים הציבו עצמות לווייתנים בקרקעית האוקיינוס השקט, במטרה לעקוב אחר התפתחות המערכת האקולוגית. תולעי הזומבי, הידועות בשמן המדעי Osedax, נחשבות לשחקן מפתח בתהליך זה. אולם בניגוד לציפיות, גם לאחר עשור של תצפיות - לא נצפתה ולו תולעת אחת.

הניסוי ארוך הטווח הובל על ידי פאביו דה לאו, חוקר בכיר ב-Ocean Networks Canada, ומרצה באוניברסיטת ויקטוריה. במסגרת המחקר הונחו עצמות הלווייתנים בעומק של קרוב לאלף מטר באזור המצוי ברצועה טבעית דלת חמצן מול חופי קולומביה הבריטית.

תולעי Osedax יוצאות דופן בעולם החי: אין להן פה, פי טבעת או מערכת עיכול. במקום זאת הן חודרות לעצם בעזרת מבנים דמויי שורשים, שבתוכם חיים חיידקים המספקים להן חומרי הזנה. בשל תפקידן במחזור חומרים ובהכשרת הקרקעית להתיישבות של מינים נוספים, הן נחשבות כפועלות אקולוגיות. 

על פי הנתונים, יותר מעשר שנות צילום תת־ימי רציף באיכות גבוהה לא העלו כל עדות להתיישבות שלהן. "זו הייתה תצפית יוצאת דופן בניסוי ארוך טווח כזה", אמר דה לאו, והוסיף כי ייתכן שהגורם לכך הוא רמות חמצן נמוכות במיוחד באתר.

האזור בו בוצע הניסוי ממוקם לאורך נתיבי נדידה של לווייתנים. כאשר לווייתנים מתים, בין אם מסיבות טבעיות ובין אם עקב פגיעת ספינות או הסתבכות ברשתות דיג, גופם שוקע לקרקעית ומייצר מקור מזון פתאומי שמקיים מגוון ביולוגי עשיר. היעדר תולעי הזומבי מרמז כי התרחבות אזורי המינימום של חמצן בצפון־מזרח האוקיינוס השקט ובאזורים נוספים עלולה לשבש מערכות אקולוגיות כאלו. 

לדברי החוקרים, אם התולעים אינן מתפקדות, נפגעת שרשרת שלמה: פירוק העצמות מתעכב, מינים אחרים מתקשים להגיע לחומרי הזנה, והסביבה כולה נפגעת. 

החשש המרכזי הוא לאובדן מינים. תולעי Osedax הבוגרות חיות על עצמות לווייתנים, בעוד הזחלים שלהן נישאים למרחקים ארוכים בזרמי הים כדי לאכלס אתרים חדשים אליהן שקעו גופות לווייתנים, לעיתים במרחק של מאות קילומטרים. אם אתרים אלה מפסיקים לתפקד, הקישוריות ביניהם נפגעת ועלולה להוביל לירידה במגוון המינים באזור כולו.

המחקר מצא גם סימנים לפגיעה בקרב מין נוסף של "פועלים אקולוגיים": רכיכות קודחות עץ מסוג Xylophaga. אמנם הן נמצאו בדגימות עץ שהוטבעו באזור, אך קצב ההתיישבות שלהן היה נמוך בהרבה בהשוואה לאזורים עתירי חמצן, תופעה שעשויה להאט פירוק פחמן ולהקטין יצירת בתי גידול למינים אחרים.

"נראה שהתרחבות אזורי המינימום של חמצן, שהיא תוצאה של התחממות האוקיינוסים, מבשרת רעות למערכות האקולוגיות המופלאות של שקיעת לווייתנים ועצים לאורך שולי צפון־מזרח האוקיינוס השקט", אמר קרייג סמית’, פרופ’ אמריטוס מאוניברסיטת הוואי, שהוביל את הניסוי יחד עם דה לאו.