גם הכרישים משלמים את מחיר המלחמה

מלחמת "חרבות ברזל" גבתה מחיר כבד בחיי אדם, ברכוש ובסביבה. גם המרחב הימי של ישראל ושל רצועת עזה הפך לזירה מדממת. ההפגזות, הזיהומים והיעדר הפיקוח פגעו במערכת האקולוגית של הים התיכון. אחת הפגיעות הגדולות הייתה המקרה הטראגי של "אופק", הכריש הלווייתני הראשון שתועד אי פעם מול חופי הים התיכון של ישראל. למרבה הצער חצה אופק את הגבול אל רצועת עזה ונתפס שם זמן קצר לאחר מכן.

למרות הקושי לקבל מידע על מה בדיוק קורה בים ובחוף של רצועת עזה, הצליח צוות מחקר ישראלי לעקוב אחר המתרחש מתחת לפני המים בעומק הסכסוך, והצליח להרכיב תמונה מקיפה של מצב הכרישים והבטאים באזור. התוצאות מטרידות.

המלחמה מגיעה גם לים

מלחמות גורמות להרס סביבתי עקיף וישיר. באזורי מלחמה כמו דרום אפריקה, בנגלדש וסוריה, גרמו ההפגזות לשחרור חומרים כמו דלקים, שמנים ומתכות כבדות, שנשטפו לים וזיהמו את המים ואת החופים.

"גם בלחימה האחרונה בצפון ובדרום נצפו השפעות דומות. הרבה מההפגזות יכולות לגרום לזיהום סביבתי על ידי שפיכת דלקים ופיזור פסולת ולהריסת מבנים ותשתיות. בסופו של דבר החומרים האלה נשטפים עם הגשם לנחלים ומשם ישירות לים. כמעט כל מה שמתרחש ביבשה מגיע בסוף למים", מסביר ראם נרי.

במסגרת מחקר של עמותת כרישים בישראל, שעשה נרי במסגרת לימודי תואר שני בביולוגיה ימית באוניברסיטת בן-גוריון, הוא חקר שיטה חדשה לאיסוף מידע מהרשתות החברתיות - שדרכה אפשר ללמוד על מצבם של מיני דגים שנמצאים באזורי סכסוך כמו רצועת עזה. המחקר התמקד בכרישים ובבטאים - או כפי שהם מוכרים בשמם העממי, "חתולי ים". נרי מסביר שכטורפי על וכטורפים בינוניים הם שומרים על הבריאות של המערכות האקולוגיות הימיות. לעיתים הם טורפים את הדגים ואת חסרי החוליות החולים והחלשים, וכך לא מאפשרים לגנים ה"רעים" לעבור הלאה. לדבריו, "הם שגרירים של שימור המגוון הביולוגי".

גם לפני המלחמה, המצב שלהם במזרח הים התיכון היה לא טוב. "יותר משליש ממיני הכרישים והבטאים ברחבי העולם נמצאים בסכנה, והנתונים רק מחמירים עם הזמן. לכן חשוב לנטר גם אזורים שאין בהם מידע בכלל", הוא מדגיש.

הקושי מתחיל בעצם היכולת לאסוף מידע מהימן. "באזורי קונפליקט במזרח התיכון, בעיקר באלו שבהם דוברים כמעט אך ורק ערבית, אין כמעט מידע מדעי מעודכן וזה יוצר חלל ריק בידע. ברצועת עזה אין כמעט אכיפה ורגולציה, יש פעילות מינימלית של משרד חקלאות ושל אגף דיג, ואין שיטור ימי אפקטיבי לדיג. היום כמעט שום דבר לא מתועד מכלל הדיג בעזה", אומר נרי.

עם זאת, צוות המחקר מצא דרך יצירתית לאסוף נתונים. "אפשר לכרות מידע ולעבד אותו מהרשתות החברתיות כמו פייסבוק, טיקטוק ואפילו ממאגרי מידע שיתופיים וגדולים כמו ויקיפדיה. אנשים מצלמים ומעלים לאינטרנט, ואנחנו יכולים לנתח את הסרטונים ולהפיק מהם מידע. זה כלי מחקרי פרקטי, אמין יחסית וזול", הוא אומר.

הנתונים שנאספו במחקר נכנסו למאגר המידע של עמותת כרישים בישראל, שמובילה את פרויקט MECO (Mediterranean Elasmobranch Citizen Observation) - רשת חוקרים שעוקבת אחרי כרישים ובטאים ברחבי הים התיכון. בשנת 2020 החל מעקב סיסטמטי אחרי משפיעני רשת וסוחרי דגים בפייסבוק, וצוות המחקר חשף לראשונה תמונה עדכנית של המתרחש מול חופי עזה.

תוצאות עגומות

בין ינואר 2020 לאוקטובר 2025 נותחו מעל 1,200 ימי מעקב של סרטוני לייב מחנויות דגים בעזה. נרי מספר: "מצאנו 4,623 דגים שונים, מתוכם כשליש כרישים - בעיקר כרישים אפורים, קוצניים, כרישונים ועמלצים כחולים קטנים - וכשני שליש בטאים - בהם גיטרנים, טריגונים ו'חתולי ים' אחרים. אפילו תיעדנו שני מקרים נדירים של כנפתן ים-תיכוני המכונה גם כנפתן שדי וגם של הכריש הלווייתני אופק".

צוות המחקר הצליח להעריך את הגודל של דגים מתוך הסרטונים ולזהות תופעות מדאיגות. "45 אחוז מהכרישים הדומיננטיים בהרכב שלל הדיג היו מתחת לגודל הבגרות המוכר בספרות המדעית האזורית. ככל הנראה זוהי עדות שהם נתפסים לפני שהם מספיקים להתרבות, וזו אינדיקציה אחת לדיג יתר", מצוין במחקר. לפי הרשימה האדומה של IUCN, רוב המינים שתועדו מוגדרים בסיכון או שחסר לגביהם מידע.

בישראל המצב שונה לגמרי. "כל הכרישים והבטאים בארץ מוגנים בחוק כבר כ-20 שנה. גם לפני זה כמעט לא היה ביקוש לבשר כרישים ובטאים במגזר היהודי משום שהוא אינו כשר. למעשה, בתקופות קודמות כרישים ובטאים שנתפסו בישראל נמכרו לעזה או ליהודה ושומרון".

סיפורו של אופק הכריש הלווייתני

"אופק תועד לראשונה בארץ ב-26 בספטמבר, 2025. החוקרים בעמותת כרישים בישראל כתבו עליו מאמר כדי לפרסם לעולם את התיעוד הראשון של המין הזה בחופי הים התיכון של ישראל. בינתיים המאמר התקבל, אך ב-17 באוקטובר תועד אופק כשנלכד בחופי חאן יונס", מספר נרי.

הכריש הלווייתני, שנחשב לדג הגדול בעולם, הוא מין מסנן פלנקטון שאינו מהווה סכנה לבני אדם. "אנחנו לא יודעים אם הוא בא מהאוקיינוס האטלנטי או דרך תעלת סואץ. בשביל לדעת, צריך דגימות דנ"א או לזהות את הפרט מתיעודים קודמים לפי סימנים מזהים כמו תבנית הנקודות והפסים על עורו", הוא מסביר.

האירוע שבו אופק נלכד ונשחט פורסם ברחבי העולם הערבי. "על סמך התיעודים מהחוף לא ניתן היה לקבוע אם אופק נתפס באופן מכוון או באופן מקרי. בכל מקרה הוא הועלה אל החוף על ידי דייגים ונחתך למכירה בשווקי דרום הרצועה, וזאת למרות שלבשר שלו אין כמעט ערך כלכלי. חלק מהמשפיענים העזתים שעקבנו אחריהם פרסמו סרטונים שבהם הם מבשלים את הבשר שלו, ואז הודו שהבשר היה מר ולא ראוי לאכילה. בחלק מהדיווחים ברשתות החברתיות ראינו שחלק מהבשר נמסר למעוטי יכולת. זה עצוב, כי זו חיה נדירה מאוד הנמצאת בסכנת הכחדה עולמית".

למרבה ההפתעה, בסוף אוקטובר התקבלו תצפיות של כריש לווייתני נוסף שוחה מול חופי הים התיכון של ישראל. באשר למה אפשר לעשות כדי שלא ימצא גורל דומה לזה של אופק ויגיע לעזה גם כן, בעמוד הפייסבוק של עמותת כרישים בישראל נכתב: "לצערנו אין דרך לעצור אותו, והוצאה מכוונת שלו מהמים תיצור סטרס שקרוב לוודאי יהרוג אותו, וזה בעיננו גרוע עוד יותר מלתת לו סיכוי בים. אנחנו מנסים לדבר עם גורמים בינלאומיים שיעזרו, אבל הסיכויים להשפיע קטנים".

לנוכח המצב באוקיינוסים ובימים ברחבי העולם, האיומים על הכרישים והבטאים רק הולכים וגוברים, ואיתם גם הצורך לאסוף מידע וללמוד איך לשמור על המינים הקיימים. עם זאת, שיתוף פעולה מדעי בין הצדדים כמעט בלתי אפשרי. "חמאס החל בעזה חוק נגד נורמליזציה עם ישראל, אז גם אם יש דייגים או חוקרים שהיו רוצים לשתף איתנו פעולה, זה עלול להביא למאסרם או אפילו לעונש מוות", מספר נרי.

גם כשהקרבות שוככים, ההשפעות הסביבתיות נמשכות. הים, שאמור להיות מרחב משותף לכולנו, משלם את המחיר של המלחמות האנושיות, והידע המדעי יכול לגשר גם כשאין קשרים דיפלומטיים. "בעלי חיים ימיים נודדים, ובייחוד הגדולים, אינם מכירים בגבולות מדיניים, ולכן יש לבחון את המשאב הזה ברמה האזורית ולהמשיך לנסות לתעד ולנטר אירועי דיג כאלה גם לטובת שימור וניהול מיטבי של המערכות הימיות בישראל", הוא מסכם.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה