עדן זץ הוא אחד האנשים היחידים בישראל שהופכים פגרי ענק של חיות ליצירות אמנות חינוכיות. או במילים אחרות, זץ הוא פרפרטור, מתמחה באמנות הנדירה של שימור והרכבת שלדי חיות. כשאומרים לו שזה נשמע כמו משהו שיצא מ"פארק היורה", זץ (26) צוחק. הוא רגיל להשוואות האלה, הוא מספר ל"ישראל היום".
אז איך הוא התגלגל למשלח היד המיוחד הזה? "בואי נגיד שזה תמיד בער לי בעצמות", הוא מחייך. זץ גדל באור יהודה, ובזמן שילדים אחרים גידלו כלבים וחתולים, הוא נמשך ל"חיות אקזוטיות" כמו טרנטולות ואל עולמות הזוחלים והחרקים. ועל הדרך, הרכיב גם פאזלים ולגו מורכבים.
הוריו, טכנאי שיניים וביולוגית, זיהו את הסקרנות הטבעית שלו וטיפחו אותה בעזרת סיורים במוזיאונים באירופה, שם הוא נחשף למיצגים שהותירו בו רושם עמוק. כך, האהבה לזוחלים התרחבה, ובמהלך שירותו הצבאי בחיל הים הוא גילה גם חיבור גדול ליצורים מהמעמקים.
את רוב הידע בתחום זץ רכש באופן עצמאי מספרים ומהרשת, ומקשרים שפיתח עם מי שעוסק בכך בחו"ל. מכיוון שבארץ התחום עדיין רחוק מאוד מלהפוך לממוסד, הוא מתכנן בעתיד לעבור לחו"ל וללמוד את זה שם כמקצוע לכל דבר. בינתיים, הוא לומד ארכיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון - תחום שמשלים היטב את העיסוק בשלדים.
"בגדול זה כמו הפאזלים המורכבים שישבתי להרכיב בילדות", הוא מתאר בהתרגשות. "זה תהליך מאוד סיזיפי ומדויק ולא כל אחד יכול לעשות אותו. זה לוקח שנים של לימודים והבנה מעמיקה באנטומיה, וכמובן שצריך גם חוש טכני והרבה מאוד סבלנות".
חזון העצמות המרוסקות
זץ אומנם לא יכול עדיין להתפרנס מהעיסוק בהרכבת השלדים במשרה מלאה ועובד בגן החיות בבאר שבע, אך הוא יכול כבר להתגאות בהישג מקצועי. הוא האיש שהרכיב את השלד הגדול ביותר שנבנה בישראל: לווייתן מצוי באורך 20 מטר שנבנה באקווריום ישראל בירושלים.
הלווייתן הענק שזץ מדבר עליו בהתלהבות, נפלט לחוף. כדי להבין את האתגר העצום שעמד בפניו צריך להפנים את המימדים - מדובר בפגר של חיה ששקלה סביב 30 טון. כדי לחלץ את הלווייתן היה צריך להביא דחפור ולהעביר אותו למעין בור. בתהליך הזה נשברו המון עצמות בשלד, וזץ נשאר עם אלפי חתיכות ושברים ומאות עצמות, רבות מהן מרוסקות, אותן ישב והרכיב במשך שנה וחצי בתהליך ששילב סריקות תלת-ממד וטכניקות מודרניות של שיקום ביולוגי.
"אחרי שיש כבר את החיה שרוצים לבנות את השלד שלה, היא עוברת תהליך דיסקציה וניקיון כדי לחשוף את העצמות - וזה לרוב נעשה במיכלים עם מים", זץ מסביר על התהליך. "אחר כך מסננים את זה ומתחילים להרכיב לאט לאט את העצמות. במקרה מסוימים מדובר בעשרות עצמות, ובמקרים של חיות אחרות זה יכול להגיע גם למאות רבות ולעיתים אפילו אלפים של עצמות, וזה תהליך שייקח הרבה זמן - לפעמים גם מעל לשנה. כמובן שעצמות הולכות לאיבוד לפעמים, זה חלק מהתהליך, אבל בדיוק בגלל זה חשוב שמי שעושה את זה יהיה מוסמך ובעל ניסיון".
בין מדע לאומנות
ההצלחה עם הלווייתן הובילה את זץ לשיתוף פעולה עם ד"ר עוז גופמן מעמותת מחמל"י, ומכאן אל הפרויקט הנוכחי שלו - תערוכת "יונקים במעמקים" במוזיאון הימי הלאומי בחיפה, שמאכלסת את האוסף המקיף ביותר שהוצג בישראל של שלדי יונקים ימיים החיים בחופינו. רגע השיא הגיע כשנסחף לחוף פגר של כלב ים נזירי נדיר. זץ היה בין הראשונים להגיע וכיום השלד של אותו כלב ים הוא אחד המוצגים המרכזיים בתערוכה.
"זה שילוב בין מדע לאומנות", הוא מגדיר את מהות העבודה. "זה משהו שנכחד כמעט לגמרי בארץ כי היום אנשים כבר פחות אוהבים להתעסק עם הידיים ברמה הזאת. פעם היו עוד אנשים שעסקו בזה בארץ, היום די קשה למצוא אותם. אני כמעט היחיד. זו גם הסיבה שפרויקטים כמו זה נדירים - חוסר תקציבים ומימון מקשים על יצירת מוצגים כאלה, למרות שיש כל כך הרבה חיות מעניינות שיכולות להפוך לכאלה.
"כל חיה היא עולם ומלואו ומספרת סיפור מרתק וייחודי. יותר מדי פעמים פגרים של חיות נדירות מושלכים ככה סתם, וזה בזבוז של ממש מכל כך הרבה בחינות. אני נותן להן חיים שניים".
"אני לא ציד ולא מפחלץ"
זץ מבקש להדגיש נקודה חשובה. בניגוד למה שנדמה לאנשים מסוימים, לא מדובר כלל בתרבות ציד אכזרית, אלא בדיוק ההיפך. "אנחנו לא ציידים ולא הורגים חיות כדי להפוך אותן למייצגים", הוא אומר. "אנחנו מבקשים לתת להם חיים שניים והכל נעשה באופן הכי מקצועי ואתי שיש עם כללי עבודה מחמירים".
לאנשים קשה לפעמים לחשוב על חיות שאהבו בסיטואציה של מוצג שלדי והוא מבין את זה. "זה סוג של מהמורה מחשבתית שצריך להתגבר עליה, ואת זה אפשר לעשות רק דרך למידה והבנה של התחום", הוא אומר.
זץ מבקש להבהיר שלא כל אחד יכול לקחת חיה שמצא ולעשות בה כרצונו: "כשמדובר בחיות בר, הן מוגנות בחוק ממש כמו צמחים מוגנים. יש חוקים מפורשים שאוסרים על פגיעה בהן והעבודה עם פגרים דורשת אישורים והיתרים מתאימים.
"חשוב גם להדגיש שמה שאני עושה זה לא פחלוץ חיות. פחלוץ זה משהו אחר ושונה. אני מתעסק בהרכבה של שלדים. יש לזה בעולם גם שם - פרפרטור - זה מגיע מהמילה preparation, הכנה באנגלית, וזה כמובן מתאים למה שמי שמתעסק בזה עושה".
בירוקרטיה, בירוקרטיה ועוד בירוקרטיה
העבודה לא מתחילה ומסתיימת בעצמות. "יש הרבה חוקים על מה מותר ואסור לעשות ואיך ולמה. בחו"ל הכל מאוד מסודר וזה נחשב כמקצוע של ממש. בארץ זה פחות נפוץ, אז כדי שאני אוכל לעסוק בזה או להקים מייצגים כמו זה שיש עכשיו במוזיאון הימי, צריך לתקשר עם לא מעט זרועות בירוקרטיות ולהתעסק עם דברים כמו תקציבים ומקורות מימון שבארץ, כאמור, אין שפע מהם.
"המזל שלי הוא שאני כבר נמצא בתחום כבר כמה שנים ויודע למי לפנות. המקומות שאני פונה אליהם לרוב כבר בקשרים עם הערוצים האלה, אז זה מייעל את התהליך ומגביר את הסיכוי לקבלת תקציבים להקמה של מיצגים ולפיתוח של יוזמות חינוכיות, שבעיניי הן עצם העניין".
זץ יודע שמוות הוא נושא שלא נעים להתעסק בו. "זו כנראה אחת הסיבות שבארץ פחות מבינים עדיין כמה התחום הזה מופלא ואיזה פוטנציאל למידה עצום יש בו", הוא מספר. "זה תהליך שהולך ונבנה לאט לאט, כמו העצמות שמחברים בשלדים, אבל בסוף יוצא מזה משהו מדהים".
"כמו להתהלך עם פצצה"
איך הסביבה מגיבה למשמע העיסוק הייחודי? "אנשים לא תמיד מבינים מה אני עושה", הוא מודה, ומספר שפעם חשש מהרגע שבו יתבקש להסביר מה הוא עושה. "זה היה קצת כמו להתהלך עם פצצה. אי אפשר פשוט לבוא ולהגיד לאנשים 'אני מתעסק עם פגרים', כי זה מלחיץ באופן מובן וזה יוצר כמובן גם פחדים וחוסר הבנה. זה מרגיש כמו פספוס ענק כי זה עולם מופלא מלא בחוויות וערך חינוכי".
ומה לגבי העתיד? "מאוד הייתי רוצה להמשיך לייצר מייצגים כמו זה שיש עכשיו במוזיאון הימי ולהתעסק עם חיות גדולות ומרשימות כמו ג'ירפות ואריות", הוא מספר, ומודה שישמח יום אחד למצוא אפילו שלד של דינוזאור.
לסיום, זץ מציג תמונה שבה הוא משווה בין כף ידו לבין עצמות סנפיר של לווייתן. "בסוף", הוא אומר, "מאחורי כל עצם יש סיפור של חיים. אני רק עוזר לספר אותו".
זץ יערוך הרצאה בשם "שחזור שלדי חיות" ב-26.12 במוזיאון הימי בחיפה. שם הוא יחשוף לראשונה את מאחורי הקלעים של תהליך השחזור: איך פגר הופך למוצג מוזיאלי, אלו שיטות ניקוי ועיבוד קיימות, כיצד מקבלים החלטות על תנוחת השלד בחלל, ואיך טכנולוגיות מודרניות מאפשרות "להחיות" את מה שנראה אבוד.
הרצאתו של זץ היא חלק מסדרת ההרצאות של תערוכת "שאריות". התערוכה תיפתח ב-11.12 בבית הגפן בחיפה במסגרת אירועי "חג החגים" ותינעל באפריל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו