ישראל היא ציר נדידה מרכזי בעולם - וים המלח הוא אחד ממסלולי הנדידה המרכזיים בה. זהו תוואי נוף ישר וברור לעין שנמתח לאורכו של בקע ים המלח מהחרמון ועד אילת, והלאה לעבר סיני ואפריקה. זהו סימן דרך משמעותי עבור העופות הנודדים מאירופה לאפריקה.
לעופות דואים השילוב של תוואי נוף ברור ותנאי טמפרטורה שבהם מתפתחים זרמי אוויר חם או רוח העולה מהמצוקים הנישאים, הופכים את האזור לציר אידיאלי לנדידה. גם ציפורים אחרות הנודדות בלילה נעזרות בתוואי הנוף הברורים אך נסמכות גם על שמי הליל ומיקום זריחת ושקיעת השמש. בשפה מליצית ניתן לראות זאת כגשר עילי של חיים בתנועה מתמדת.
ד"ר דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים, מסביר כי "עונת הנדידה בסתיו היא אחת התקופות המרתקות בשנה - מאות אלפי עופות חולפים מעל ישראל ויוצרים מראות יוצאי דופן של טבע בתנועה. זו הזדמנות מצוינת לצאת לשטח, להתנתק מעט מהשגרה ולאגור כוחות בטיול משפחתי באחד האזורים היפים בארץ. כשאתם יוצאים לטייל, הקפידו על כללי הטיול הבטוח - נעליים סגורות, חבישת כובע, מים לשתייה ושמירה על הניקיון למען הטבע והמטיילים הבאים".
הנדידה טבועה גנטית במינים שונים של עופות. אחד האותות המפעילים את "שעון הנדידה" הוא התקצרות שעות היממה. ככל ששעות האור מתקצרות בצפון כדור הארץ, מתחילה תנועה דרומה. לפעמים בקווי רוחב צפוניים מאוד תחילת התנועה היא לאורך קווי הרוחב ורק לאחר מכן מתחילה תנועה דרומה. מעין "איפוס" של המצפן.
מעבר להתבססות על כוכבים, מיקום שקיעת וזריחת השמש וגורמים אחרים, נסמכות הציפורים גם על תוואיי נוף בולטים אחריהם ניתן לעקוב גם מגובה רב ואף כאשר שמי הלילה בהירים דיים לראות תוואי נוף בולטים. אחד המקומות הללו הוא בקע ים המלח.
בקע ים המלח הוא שם כללי אך המופע הנופי הבולט מתחיל הרבה צפונה לים המלח. בישראל זהו עמק החולה אך המתאר הבולט ממשיך גם בתוך לבנון. הפרשי הגובה בין המצוקים לבקעות ולעמקים יוצר תוואי נוף בולט ישר ונוח למעקב.
לאורך הציר הזה חולפים מדי עונה מינים רבים. עופות דואים כמו שקנאים, חסידות ועופות דורסים, מעופפים ביום ונעזרים בתופעת המכונה "תרמיקה" - פני הקרקע מתחממים במהלך היום והאוויר מעליהם עולה כלפי מעלה. העופות ממתינים להתחממות הקרקע ולכן עיקר ההתרוממות לאוויר היא בשעות הבוקר המאוחרות.
העופות פורשים את כנפיהם ונשענים על עמודי האוויר החם העולים מעלה. הם צוברים גובה, ואז גולשים למוקד הבא כמעט מבלי להניע כנפיים. כך הם שומרים על אנרגיה ומצליחים לחצות מאות קילומטרים ביום אחד בלבד. בקע ים המלח מהווה נקודת ייחוס ברורה במרחב והתנאים הסביבתיים יוצרים אזור מושלם לנדידה חסכונית באנרגיה.
ציפורי שיר ועופות מים הנודדים בלילה, עפים גם הם לאורך ציר ים המלח, אך מרביתם עושים את הנתיב בשעות הלילה. תוואי הנוף בולט כאמור גם בלילות בהירים, הלילה קריר יותר ובעיקר הציפורים לא חשופות לעיניים של העופות הדורסים. עם אור ראשון הן נוחתות בתחנות התרעננות לאורך הציר. נאות מדבר, שטחי חקלאות וישובים - שם הן נחות ומלקטות חרקים לפני המשך הדרך דרומה. המעיינות באזור ים המלח, השיחים והכתמים הירוקים בסביבה המדברית העוינת והיבשה, מספקים להן מזון והגנה ומאפשרים להמשיך במסע הארוך בין אירופה לאפריקה.
עוד תוואי בולט בנוף שמעליו דואים עופות רבים הוא רכסי הר הנגב. חלק מהעופות הנעים מעל ציר ים המלח והרי שומרון ויהודה פונים דרום-מזרחה וממשיכים בציר נדידה העובר מעל הר הנגב. שם הם יכולים לפגוש את מיני הדורסים המקומיים כמו הנשר המקראי המקנן וחי במצוק הצינים.
לפעמים נשרים צעירים מצטרפים לגלי הנדידה וממשיכים לאפריקה. הם מגיעים לבגרות מינית רק בגיל ארבע או חמש וחלקם יוצאים לחקור את המרחבים של המזרח התיכון ואפריקה. הדבר רק מדגיש את החשיבות של שמירה על אזורים נרחבים עבור מינים נודדים ובהם גם הנשרים. אין זה מספיק לשמור על הטבע רק בתחומי ישראל - יש חשיבות לשיתופי פעולה בינלאומיים על מנת להגן על שטחים המקיימים עופות נודדים לאורך כל צירי התנועה שלהם.
ברשות מציינים כי במקביל לתנועה בשמיים, מתרחשת בעונה זו פעילות ענפה של חינוך ומחקר בשטח. בשמורת טבע עינות צוקים, אחת מנקודות העצירה החשובות של העופות הנודדים בדרכם לאפריקה, מתקיימת פעילות טיבוע מדעי בהובלת הצפר רון הרן.
במסגרת הפעילות לומדים המבקרים כיצד מצמידים טבעת זיהוי קטנה לרגל הציפור – כלי חיוני למעקב אחר מסלולי הנדידה, תוחלת החיים והאוכלוסיות. בנוסף ניתן להכיר מקרוב את המינים העוצרים בשמורה וללמוד על חשיבותה האקולוגית של עינות צוקים. במקביל, מתקיימות פעילויות נדידה נוספות ברחבי הארץ. פרטים נוספים באתר רשות הטבע והגנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו