"יש הבדל בין נשיכה של פודל לנשיכה של פיטבול": מה שחייבים לדעת לפני שמגדלים כלב מסוכן

בעקבות גל מקרי התקיפה הקטלניים של כלבי פיטבול, ובראשם האסון בקריית ביאליק שבו פיטבול בשם "בוס" תקף והרג את הפעוטה ליאן בת השנה, עולה מחדש הדיון על כלבים מסוכנים והסכנה שהם מהווים. ד"ר רפי קישון, מהמרפאה הווטרינרית הרב תחומית ברמת אביב, מסביר מדוע התנהגות הבעלים והגידול חשובים לפחות כמו הגזע עצמו, ומהם הגזעים שאסור לגדל ללא ידע מתאים.

"בישראל יש את חוק הכלבים המסוכנים, שמגדיר מספר סוגי כלבים כמסוכנים. כלבים אלו חייבים להיות מסורסים ואסור להוציא אותם לרחוב בלי מחסום פה", הוא אומר. החוק מפרט שמונה גזעים הכפופים לפיקוח מחמיר: אמריקן סטאפורדשייר טרייר (אמסטף), בול טרייר, דוגו ארגנטינו, טוסה אינו, סטאפורדשייר בול טרייר (סטאף אנגלי), אמריקן פיטבול טרייר (פיטבול), פילה ברזילרו ורוטוויילר.

ביחס לכל הגזעים האלה דורש החוק רשיון מתאים, חיסון שבב, עיקור או סירוס, וכן דרישות בטיחות כמו טיול עם רצועה וזמם ואבטחת החצר בה נמצא הכלב.

למרות המוניטין של גזעים אלו, ד"ר קישון מדגיש שהמרכיב המרכזי שקובע את מסוכנותו של כלב הוא הטיפול שהוא מקבל. "יצא לי לטפל הרבה פעמים באמסטפים ופיטבולים שהתנהלו ברכות ובסבלנות אין קץ. הכלבים האלו לא הגיבו קשה לזריקות ולא היוו איום מכל סוג. הגורם לכך היה שהם גדלו מגיל צעיר במשפחה רגילה ורגועה עם ילדים ועם כל ההתנהלות הטבעית בארץ. כלבים כאלו רגילים לגירויים והם מאוד רגועים ונוחים. מובן שהם גם עברו סירוס, כי ללא סירוס יש בכלבים האלו עדיין פן אלים".

"מנגד יש אצלי כלבת פודל שבכרטיס הטיפול שלה רשום: 'נראית כמו מלאך, אבל תוקפנית כמו טיגריס בנגלי רעב'", מוסיף קישון. "כלומר, לעתים דווקא גזעים רגילים עלולים להיות תוקפניים. הייתה תקופה שבארצות הברית הקוקר ספניאלים היו גזע הכלבים שעמד בראש רשימת הנשכנים".

ההבדל הוא בעוצמת הנשיכה

עם זאת, מסביר ד"ר קישון, קיים פער משמעותי בעוצמת הנשיכות בין מינים שונים. "חשוב כמובן להדגיש שיש הבדל גדול בין נשיכה של פודל לנשיכה של פיטבול. לפיטבול יש לסתות חזקות מאוד ועוצמה ענקית בנשיכה שלו. לכן כשכלב ממין כזה נושך - הנזק הרבה יותר גדול. כמו כן יש להם יכולת לנעול את הלסתות ולא להרפות. יש ברשת סרטונים שמראים פיטבול רץ ומזנק על בד שתלוי באוויר ונשאר תלוי יחד עם הבד בגלל היכולת שלו לנעול לסתות".

הסכנה מתעצמת כאשר כלבים אלו מגודלים תוך העצמת התכונות התוקפניות שלהם. "אם כלב כזה מגודל עבור תחרויות מתועבות ונוראיות של קרבות כלבים, הרי שמדובר בכלב מסוכן מאוד. הגזעים האלו הפכו לסמל סטטוס בקרב גורמי פשע וגם במקרה הזה הכלב עלול להיות אלים ומסוכן", הוא מציין.

אימוץ גור מול אימוץ כלב בוגר

ד"ר קישון מדגיש את ההבדל המשמעותי בין אימוץ כלב בהיותו גור לבין אימוץ כלב בוגר. "אם הכלב גדל במשפחה מאז היותו גור והוא מאומן להיות עדין ונוח הרי שהוא ככל הנראה לא יהיה תוקפני כלל בשום מצב ובעיקר לא אל בני הבית. אולם, לעיתים מגיע כלב בוגר שלא יודע מה יחסי הכוחות במשפחה ומה המעמד שלו במרחב החדש. כלב כזה עלול לתקוף ילד כדי להילחם על מקומו ומעמדו ולכן כלב כזה צריך לאמץ רק מי שמומחה להתמודדות עם זנים חזקים ומסוכנים כאלו".

לגבי המקרה בקריית ביאליק, מעלה המומחה סימני שאלה: "השאלה המרכזית קשורה לטענה שהכלב גדל עם הפעוטה מאז היותו גור. קשה מאוד להאמין שאם זה המקרה אז שהכלב יתקוף את הפעוטה. מבחינתי משהו שם לא מסתדר".

"לא לגדל בלי ידע מתאים"

מעבר לגזעים המוגדרים בחוק במסוכנים, מזהיר ד"ר קישון מגזעים נוספים, שלדעתו המקצועית אסור לגדל ללא ידע מתאים. "כלב רועים קווקזי, למשל, הוא גזע חזק ביותר שתפקידו הוא לשמור על עדרים ולהילחם בזאבים ובטורפים אחרים. הזן הזה שוקל לעיתים 80 קילוגרם ויש לו אינסטינקטים חזקים להגנה ולשמירה. כלב כזה לא כל אחד יכול להחזיק - למרות שהכלב לא מוגדר כמסוכן". ברשימה זו נמנים גם המסטיף הטיבטי והקנגל - גזעים שרק אדם שמכיר כלבים ויודע לשלוט בגזעים חזקים יכול לגדל.

ד"ר קישון מסכם בעצה חשובה: "כשמאמצים כלב צריך לעשות מחקר עומק קודם כל על הגזע עצמו. יש גזעים כמו השיצו והפודלים הקטנים שמלכתחילה מתאימים למשפחות ושהאופי שלהם מאוד נוח. לעומת זאת יש גזעים חזקים יותר שקשה יותר לגדל ולכן אסור ללכת ולבחור כלב לפי המראה שלו".

והכלל החשוב ביותר: "תמיד כשאתם רואים כלב, ולא משנה מאיזה סוג, תשאלו קודם את הבעלים האם מותר ללטף את הכלב".