איגוד השימור העולמי (IUCN) הכיר בארבעה מינים נפרדים של ג'ירפות, ובכך החליף את התפיסה הוותיקה של מין אחד עם תשעה תת-מינים. המהלך מהווה אבן דרך בתחום השימור ומאשרר מחקר קודם של קרן שימור הג'ירפות.
מומחים מבחינים כעת בין המינים ג'ירף צפוני או מנומר (Giraffa Camelopardalis), ג'ירף מרושת (Giraffa Reticulata), ג'ירף מסאי או קילימנג'רו (Giraffa Tippelskirchi) וג'ירף דרומי (Giraffa Giraffa). יש מספר תת-מינים שעדיין מוכרים, ביניהם הג'ירף הנובי והקורדופן תחת המין הצפוני והג'ירף האנגולי תחת המין הדרומי.
ארבעת המינים מאכלסים אזורים שונים ברחבי אפריקה: ג'ירף צפוני מדרום סודן ועד ניז'ר; ג'ירף מסאי, הניתן לזיהוי על ידי כתמים כהים דמויי עלים, בקניה ובטנזניה; ג'ירף דרומי בדרום אפריקה, אנגולה, נמיביה, בוצוואנה וחלקים ממוזמביק וזימבבואה; וג'ירף מרושת צפונה יותר בסוואנות ובשטחי העשב בסומליה, קניה ואתיופיה.
הסיווג מחדש מתבסס על ניתוחים גנטיים ומחקרים אנטומיים שנערכו על יותר מ-2,000 דגימות במשך שני עשורים, וחשפו הבדלים במבנה הגולגולת ובפרווה בין ג'ירפות באזורים שונים. החוקרים גילו כי הקרניים על ראשי הג'ירפות נבדלו בין הקבוצות – הן יצרו בליטה נמוכה בדרום אפריקה ובליטה גבוהה מעל המצח בצפון.
למרות שדפוסי הפרווה, כגון צורתם, גודלם וסידורם של הכתמים, היו ייחודיים, החוקרים לא לקחו אותם בחשבון בסיווג הרשמי, וממצאים ראשוניים הראו שהכתמים אינם מספיקים כדי לסווג את קבוצות הג'ירפות למינים נפרדים.
התקדמות טכנולוגית שהפחיתה את עלויות ריצוף הגנום לכ-100 דולר סייעה לייצר מפה גנטית מדויקת יותר. מחקר מבוסס דנ"א משנת 2024 הראה כי הג'ירפות החיות שייכות לארבעה ענפים עיקריים שהתערבבו מעט לאחר שהתפצלו לפני כ-280 אלף שנה, ונתונים גנטיים מראים באופן עקבי הבדלים בין הקבוצות על בסיס דנ"א גרעיני ומיטוכונדריאלי. מדענים גם מיפו את תפקידם של גבולות טבעיים – הרים, נהרות ויערות גשם – שהפרידו בין הקבוצות במשך מאות שנים.
"תיקון טקסונומי היסטורי זה [...] משקף את המידע המדעי הטוב ביותר הקיים ומספק מסגרת סטנדרטית עולמית להגנה על הטבע", אמר מייקל בראון, מחבר משותף של הסקירה ויו"ר משותף של GOSG, גוף שימור הג'ירפות של איגוד השימור העולמי. בראון אמר כי זיהוי מינים נפרדים מאפשר הערכות מדויקות יותר של הרשימה האדומה - של חיות בסכנת הכחדה - ואסטרטגיות הגנה יעילות יותר. ביולוגים העוסקים בשימור העריכו מחדש את מצבם של כל אחד מהמינים.
אוכלוסיות הג'ירפות פחתו בכמעט 30 אחוז בשלושת העשורים האחרונים עקב אובדן בתי הגידול, ציד בלתי חוקי, חוסר יציבות וסכסוכים בכמה מדינות אפריקניות, עם ירידה של כ-40 אחוז בין 1985 ל-2015. גדרות וכבישים פירקו את בתי הגידול, ציידים בלתי חוקיים הרגו ג'ירפות רבות, ומגפת דבר הבקר השמידה אוכלוסיות רבות. נתונים ראשוניים הצביעו על כך ששלושה מהמינים הם בסכנת הכחדה, כאשר הג'ירף הצפוני בסכנה הגדולה ביותר עם 7,037 פרטים, בעוד שהג'ירף הדרומי הוא בעל האוכלוסייה הגדולה ביותר עם 68,837 פרטים.
הסיווג מחדש הגיע לאחר עשרות שנים של דיונים. הערכה משנת 2016 הניחה שכל הג'ירפות שייכות למין אחד, אך ראיות חדשות העלו שאלות ותמכו בהכרה בכמה מינים. כמה חוקרים טענו כי מין הג'ירפה כולל שמונה או תשעה תת-מינים שניתן להבחין ביניהם, אך הם עדיין יכולים להזדווג ביניהם.
"הטבע לא מתחלק בקלות למינים נפרדים", אמר רסמוס הלר, גנטיקאי אוכלוסיות מאוניברסיטת קופנהגן שביצע את המחקר משנת 2024 על דנ"א של ג'ירפות. הוא הוסיף כי ארבעת המינים המוצעים ערבבו את הגנים שלהם מעת לעת כאשר ג'ירפות מאוכלוסיות שונות נפגשו והזדווגו. לדבריו, "ג'ירפות הן אגוז קשה לפיצוח. אפשר להגיע למסקנה שיש מינים שונים, או שלא". ג'ירף מרושת הוא הכלאה, עם אבות קדומים המחולקים באופן שווה בין ג'ירף צפוני ודרומי.
אפילו לשימור המינים הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה ביותר לא אבדה התקווה. באוגנדה, ביולוגים העוסקים בשימור העבירו עשרות ג'ירפות צפוניות מהפארק הלאומי מרצ'יסון פולס לחלקים אחרים של המדינה. "כשהתחלנו לעבוד באוגנדה, היו שתי אוכלוסיות. עכשיו יש חמש, וכולן גדלות", אמרה סטפני פנסי, המנכ"לית של קרן שימור הג'ירפות. "כשיש להם מרחב והם בטוחים, הם מתרבים היטב. כך שיש סיפורי שימור חיוביים מאוד", אמרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו