אחד החרקים שמוציא מרובנו חרדות עמוקות ופחד הוא התיקן האמריקני - הג'וק הגדול, החום והמגעיל שפולש במהלך הקיץ אל בתינו. קשה לתאר את הבהלה ותחושות הגועל שרבים חווים כשהם פוגשים בג'וק, כמו גם את האימה המשתקת שיש כאלו שחשים מול "האויב הנורא" הזה.
התופעה הזו מעוררת מספר גדול של שאלות: הרי הג'וק אינו ארסי או מסוכן לנו. בנוסף, מדובר בחרק קטן בהשוואה לגודל שלנו כבני אדם. יש חרקים נוספים בהם אנו נתקלים לעיתים, כמו עקרבים ונדלים, שמסוגלים לפגוע בנו בצורה חריפה הרבה יותר, ובכל זאת, איננו מגיבים באימה הטהורה שהג'וקים מוציאים מאיתנו.
תרבות מערבית מול מזרחית
כדי לברר מה הם הגורמים לכך שדווקא הג'וקים מעוררים בנו מצוקה כזו, שוחחנו עם יואב רודניקי, פסיכולוג במרפאת גבעת שמואל של קופת חולים מאוחדת במחוז מרכז.
בראשית דבריו, הבהיר רודניקי כי הפחד והחרדה העמוקים מג'וקים אינם נחלת כל האנושות, אלא בעיקר נחלת המערב. "במזרח, למשל בתאילנד, יש ממש שווקים ובהם יש שיפודים עם נמלים, ג'וקים וחרקים אחרים שהמקומיים אוכלים. לשווקים האלו יש גם תנועת תיירים רבה של אנשים ממדינות המערב. התיירים האלו עושים סיורים כדי לראות את התופעה, כשמדובר בסוג של מפגש עם החרדה והגועל כשהתיירים ברובם רק מסתכלים על התופעה ולא מעזים לאכול בעצמם. כלומר, החרדה שקיימת בתרבות המערב מפני ג'וקים אינה בהכרח תופעה פסיכולוגית עמוקה אלא ככל הנראה מדובר בתגובה תרבותית נרכשת".
גם בעם היהודי יש דוגמה לדבר. התימנים נהגו לאכול ארבה, זן מסוים של חרגולים, כאשר ביחס לזן הזה לא הייתה להם תגובה של גועל. באופן דומה, ילדים קטנים שיפגשו ג'וק גוסס או מת, ישחקו איתו ולא ירגישו חרדה ובהלה מהג'וק.
"המשחק הזה יימשך כל עוד לא יגיע מבוגר לסביבה של המשחק ויגיב באופן קשה. זו עוד ראייה לכך שמדובר באפקט תרבותי שמעורר בנו תגובות קשות כל כך", הוא אומר.
שלושה גורמים מרכזיים
לאחר הקביעה הראשונית הזו, ניסינו לברר עם הפסיכולוג מדוע התרבות שלנו כה חרדה מג'וקים בכזו עוצמה. מה המקור שגורם לחוויה כה קיצונית להתחולל אצלנו.
רודניקי מסביר כי במקרה של הג'וקים, ישנה התלכדות של מספר חרדות, וההתלכדות הזו יצרה תוצאה של חרדה קשה. "ג'וקים אוהבים להסתתר בביוב, מה שמסמל עבורנו לכלוך וגועל. כשמרימים למשל מכסה ביוב ברחוב, יוצאים ממנו הרבה ג'וקים וכך נוצרת אצלנו התנייה ראשונית שמקשרת בין ג'וקים לתחושת הגועל הקשה שאנו חשים מול הביוב המסריח והמלוכלך".
אלא שהקישור עם הגועל הוא רק השלב הראשון שגורם לתחושות הקשות שלנו. "הג'וק גם חודר לבתים שלנו ללא רצוננו. אין לנו שליטה על התעופה שלו פנימה דרך החלונות או הריצה שלו בבית שלנו דרך הסדקים. יש כאן פלישה, חדירה של ממש אל המרחב הפרטי. חוסר השליטה הזה מצטרף אל חוויית הגועל ומעצים אותה. בנוסף לכך, ג'וק הוא חרק חום וגדול יחסית. אז נכון שזה לא גודל שאמור להפחיד אותנו, הוא קטן מאוד ביחס לאדם, אבל עדיין מדובר בפולש גדול שרץ ואין לנו שליטה עליו".
הפסיכולוג התמקד בתהליך אובדן השליטה והסביר דרכו מדוע אנו חרדים פחות מנדלים ועקרבים. "נדל ועקרב אלו אכן פרוקי רגליים מסוכנים. אלא שבדרך כלל אנו נפגוש אותם מחוץ לבית ואף בשטחים מרוחקים. לכן אין בהם את אותו האיום שקיים במזיק שחודר אל המרחב הכי פרטי שלנו. כשחפרו את הרכבת הקלה בתל אביב לדוגמה, התחולל תהליך חרדה דומה ביחס לעכברושים. היה חשש שהחפירה באדמה של הכלים הכבדים תגרום לבריחה המונית של עכברושים מהאדמה אל הבתים שלנו. גם החשש הזה של חדירת עכברושים שמזוהים עם לכלוך, שיכולים לנשוך ושיחללו את הפרטיות שלנו, יצר בהלה עמוקה כמו הבהלה שיש לנו בדרך כלל מול ג'וקים".
מעבר לכל ההסברים, רודניקי נתן הסבר נוסף - אך ציין שיש לקחת אותו בעירבון מוגבל. "לאורך ההיסטוריה נוצרים בחברות פחדים ארכיטיפים. פחד זה נוצר בבסיס התודעה של החברה כולה ומשפיע עליה ברמה לא מודעת. אפשר לטעון למשל שפחד כזה אולי קיים ביחס לנחשים, שכל ילד במערב מגלה פחד מול נחש למרות שלא לימדו אותו את הפחד הזה. ייתכן שזה המצב גם ביחס לג'וק".
האם ניתן להקטין את החרדה הזו?
התשובה לכך היא חד משמעית - כן, ומדובר בסך הכל בטיפול קטן יחסית. מדובר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי שמאפשר לווסת את החרדה ולשנות את היחס לג'וקים. זה לא אומר שמי שעובר את הטיפול יאהב ג'וקים, אבל הוא יוכל לבחור לא לפחד מהם. ואם איש מקצוע יעשה את הטיפול, אז זה יכול להיות טיפול קצר מועד עם מעט פגישות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו