בטח שמתם לב שלאחר שיורד גשם, אתם פתאום רואים המוני חלזונות שמסתובבים בינינו, ובואו נודה – לפעמים אנחנו גם מועכים אותם שלא בכוונה. בעקבות המפגש הנרחב שלנו איתם, החלטנו לברר קצת יותר על החלזונות האלו.
לדברי עוז ריטנר, מנהל אוסף הרכיכות והפרפרים במוזיאון הטבע על שם שטיינהרט באוניברסיטת תל אביב, החלזונות שאנו רואים ברחבי ישראל נקראים חילזון הגינה – לא מין מקומי, אלא מין פולש מאירופה, שהגיע ארצה במהלך תקופות שונות לאורך ההיסטוריה כמקור מאכל. "נמצאו עדויות להבאת המין הזה כבר בתקופה הרומית", הוא סיפר ל"ישראל היום", והוסיף כי עובדים זרים רבים מתאילנד הביאו איתם לישראל חלזונות ענקיים, אותם פיזרו בשדות כדי שאלה יתרבו ויוכלו לאכול אותם.
עם זאת, הוא ציין, בארץ ניתן למצוא גם את החילזון האפריקני בעל הקונכייה הענקית, שגודל כגודל כף יד אדם. מין זה, לדבריו, לא הצליח כל כך להתפשט בארץ. רוב פעילותו של החילזון הזה נעשית בחורף, והסיבה שאתם לא רואים אותו בקיץ היא כי הוא מתקשה להתמודד עם הקיץ הישראלי, ובוחר להיכנס לתרדמה.
עוד הסביר ריטנר ניתן לראות את החלזונות האלו רק במקומות שבני האדם חיים בהם, ולא בשדות או במקומות לא מיושבים. "הסיבה לכך מאוד פשוטה: זהו מין שזקוק להרבה מאוד לחות, שלא קיימת בשדות, אלא רק במקומות עירוניים שיש בהם השקיית צמחים, גם בקיץ", אמר. "הם נוהגים להסתובב בינינו בשל הצורך שלהם להזדווג, ולכן כשאנו רואים אותם בהמוניהם אנחנו מבינים שהם בסך הכל מחפשים בן זוג".
לאורך השנים, זכה החילזון להפוך לחיה שאהובה מאוד על ילדים רבים. את האהדה שלה הוא זוכה ניתן למצוא, בין היתר, בדמותו של שבי מ"פרפר נחמד", בשיר המיתי "ברל'ה, ברל'ה, צא החוצה", ובשלל ספרי ילדים נוספים.