ג'ונסון הולך, לארי נשאר: הכירו את הדייר הנצחי של דאונינג 10

הממלכה הבריטית סוערת:בוריס ג'ונסון יעזוב את תפקידווייפרד בקרוב ממעונו הרשמי של ראש ממשלת בריטניה - דאונינג 10. אלא שדייר אחד אינו נתון לחסדי המחוקקים, והוא בכל מקרה יישאר לגור בכתובת שכל פוליטיקאי בריטי לוטש אליה עיניים. שמו לארי, הוא בן 15 ומתגורר בדאונינג 10 מ-2011, והוא חתול.

ללארי יש גם תואר "רודף העכברים הראשי של הקבינט". הצלחה ראשונה נרשמה ללארי כבר אחרי כחודשיים בתפקיד, כשצד עכבר לראשונה בשירות הממלכה. לארי, שאותו מינה ראש הממשלה לשעבר דיוויד קמרון, לא היה החתול הראשון בכתובת המפורסמת בממלכה.

למעשה, היסטוריונים מספרים כי מאז 1515 כמעט תמיד היה חתול בבית ראש הממשלה, שתפקידו היה לצוד את העכברים במקום. החתול בעל הכהונה הארוכה ביותר היה וילברפורס, שכיהן בתפקיד כ-13 שנה במהלך המאה ה-19. להזכירכם, לארי נמצא במעון הרשמי כבר 11 שנה, ולכן למרות הרעדות הפוליטיות בממלכה, דבר אחד בטוח: רודף העכברים כאן כדי להישאר, ועל תפקידו אף אחד לא קורא תיגר.

ל"רודף העכברים" יש גם דעה על כל מה שקורה בממלכה. בעזרת עמוד טוויטר, שאחריו עוקבים יותר מחצי מיליון בני אדם, מצייץ לארי את דעותיו. בעקבות הסערה הפוליטית האחרונה החליט לארי לשים קץ לשמועות: "הגיע הזמן להבהיר – כמו כל ראש ממשלה בוריס ג'ונסון רק תושב זמני, אני כאן הדייר הקבוע - גם כשהוא הולך אני נשאר".

לא המצאה של בית המלוכה

השימוש בחתול אינו המצאה של בית המלוכה. לאורך ההיסטוריה בני אדם החזיקו חתולים לצורך ציד עכברים ומזיקים. ערים חדשות הביאו אותם אליהן, וספינות לא יצאו לדרך בלעדיהם. מלחים רבים החזיקו בשפע של אמונות טפלות באשר לחתולים הללו.

למשל, אם חתול ניגש אליך בסיפון זה סימן טוב, ואם הוא מתקרב ואז הולך - זה מעיד על כך שיהיה לך יום רע. המלחים השתמשו בחתולים גם בשביל לחזות אם תגיע סופה. לפי התנהגויות שונות, נמצא כי חתולים רגישים יותר מבני אדם לשינויים בלחץ האטמוספרי שמעידים על בואה של סופה.

במנזרים של ימי הביניים היה לחתולים תפקיד חשוב ביותר – להגן על הספרים הנדירים והיקרים מפני המזיקים. נזיר אירי מהמאה התשיעית אפילו החליט להקדיש שיר לחתול שלו. "פנגור באן" (פנגור הלבן): "אני וחתולי פנגור באן / שנינו בעלי משלח יד / הוא נהנה לצוד עכברים / ואני בלילות צד מילים / אל הסדק בקיר מכוון מבטו / פראי חד וערמומי/ כאשר עכבר מזנק ממחילתו / כמה רב אושרו".

לא כל הנזירים הסתדרו כך עם חתולים. נזיר אחר, מהמאה ה-15, הופתע לגלות בוקר אחד כי חתול המנזר השתין על הספר שאותו השאיר פתוח. במקום הטקסט שאותו היה אמור לרשום, צייר הנזיר חתול וכתב, "ארור החתול שהשתין על ספר זה, ובגללו גם כל שאר החתולים".

אמנם לארי לא משתין על ספרים, אך באי הבית מספרים כי הוא מעדיף להעביר את זמנו בשינה ובצפייה בחלון מאשר לעשות את עבודתו, כך שיש לו עוד לאן להשתפר. בתקופה הקרובה, כפי הנראה, אורחים חדשים יגיעו לביתו של החתול המפורסם. כעת עליו לשפר גם את כישורי האירוח שלו. נאחל ללארי בהצלחה.