המבול – חטא האגואיזם
הרב חננאל זייני, ראש המכון התורני בישיבת "אור וישועה", חיפה
בפרשת השבוע, מספרת לנו התורה, על נֹח ועל המבול. סיפור המבול, מופיע בתרבויות שונות, המחזקות את הסיפור (למרות שאנחנו לא זקוקים לו).
אולם מעבר לסיפורים ההיסטוריים של התרחשות המבול, ולפרטי ההתרחשויות הטכניים, שהם דומים במידה רבה; יש הבדל תהומי בפרשנות של הסיפור ובמסר שלו. בעוד בסיפורים שמקורם בתרבויות אליליות, האלים מביאים את המבול מפני שיש יותר מידי בני אדם והרעש שהם עושים מפריע את מנוחת האלים;
בפרשת השבוע, הגורם למבול הוא השחיתות המוסרית. הבדל זה, מבטא באופן ברור את ההבדל שבין עולם אלילי, בו כל אחד רואה את עצמו. אפילו האלים מתמקדים בעצמם. לבין עולם מונותיאיסטי יהודי, בו אסור לאדם להתרכז בעצמו. המציאות בה האדם שם את עצמו במרכז, היא אם כל חטאת. האדם חושב על עצמו, ולא ייתן לאף אחד להפריע לו להגשים את המאוויים והרצונות שלו, גם על חשבון אחרים.
וזה מה שמתרחש בדור המבול. אמנם ישנן בעיות רבות, אך חז"ל מדגישים שתי בעיות יסודיות בדור המבול, אותן נפגוש מאוחר יותר בסדום (גם אם בתצורה מודרנית יותר): גזל ועריות. שחיתות מוסרית המבטאת את ההיפך הגמור, מהערכים היהודיים, הכתובים בסוף עשרת הדיברות: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".
הדמיון למתרחש בסדום, לפי חז"ל, הוא בנקודה נוספת: התנגדות של כלל האוכלוסיה לצדקה ולחסד. אדם שחושב על עצמו בלבד, אף פעם לא יתן מקום לצדקה ולחסד, אלא אם זה משרת אותו. אולם אז אין זה חסד. אדם שאינו גונב, מפני שחושש שאם כולם יגנבו, אז גם יגנבו ממנו, אינו אדם מוסרי. הוא אדם המרוכז בעצמו.
וכאן בדיוק מתרחש המבול. התורה מלמדת אותנו, שהעולם והמוסר האנושי תלויים זה בזה. כשהמוסר האנושי מתקלקל, העולם עצמו דורש את האיזון שלו, ומתקומם על האנושות.
תפקידו של עם ישראל הוא לשכלל את המוסריות, ומתוך כך להביא לתיקון העולם. לא מוסריות שמקורה בעולם הכללי. אלא מוסריות יהודית אותנטית, שממנה העולם ישאב רק טוב.