לחיות יפה או למות מכוער: אתלטיקו וסימאונה חייבים לשנות גישה

כדי לעלות הערב לחצי גמר ליגת האלופות על חשבון מנצ'סטר סיטי, אתלטיקו מדריד חייבת לכבוש. קודם כל, לשים את הכדור ברשת. שער אחד לפחות כדי לכפות הארכה, שני שערים לפחות כדי לעלות אחרי 90 דקות.

סטטיסטית, נדמה שאלופת ספרד מסוגלת לכך: היא קבוצת ההתקפה השלישית בטיבה בליגה הספרדית עם 57 כיבושים - שלושה פחות מברצלונה ושישה פחות מריאל מדריד - ובכל משחקי הבית שלה העונה, להוציא שניים, היא כבשה. מעשית, אתלטיקו של העונה הנוכחית היא כנראה ההתקפית ביותר בעשר שנותיו של דייגו סימאונה כמאמן, מבחינת סגל, גישה וטקטיקה, אבל כפי שהוכיח המשחק הראשון באיתיחאד בשבוע שעבר - בתוך תוכה, במהותה, בלב ליבה, היא עדיין מכונת הגנה שמסוגלת להשמיד את הכדורגל למען המטרה.

לפי דבריו של פפ גווארדיולה ערב המשחק הראשון, נראה שגם הוא האמין שאתלטיקו משחקת יפה יותר מאשר רואה העין. "התפיסה בנוגע לכדורגל של סימאונה לא נכונה", אמר הספרדי והדגיש, "זה הרבה יותר התקפי ממה שאנשים חושבים". יכול להיות שהדברים האלה היו נכונים לשעתם, או לרוב השעות העונה, אבל בשעה וחצי ביום שלישי שעבר הם נשמעו כמו פארודיה. המאמן הארגנטינאי העלה את הקבוצה שלו במערך 5:5:0, ללא חלוצים וללא כוונה לתקוף, ולראיה - אפס בעיטות לשער בכל המשחק.

כפי שרבים ציפו, ברגע האמת סימאונה הלך למקום הבטוח שלו ושלח את כל השחקנים אחורה. הם התייצבו בשתי שורות משורטטות ומנעו ממנצ'סטר סיטי לשחק כפי שהיא יודעת. "קשה למצוא שטחים מול מערך כזה", אמר בסיום קווין דה בריינה, היחיד שהצליח למצוא שטח בדרך לשער הניצחון של האנגלים, "אני מציע לכל מי שבא אלינו בביקורות לנסות לשחק פעם מול מערך כזה. קשה לשמור על רוגע וסבלנות, ואנחנו הצלחנו".

"נמשיך להאמין בעצמנו"

יכול להיות שגווארדיולה ושחקניו באמת האמינו שזה יהיה אחרת. הימים של אתלטיקו עם הציפורניים, זאת של דייגו גודין, דייגו קוסטה, גאבי וראול גרסיה, נגמרו וחלפו מן העולם. על הנייר נדמה שיש פה אתלטיקו חדשה ונעימה יותר. עם רנאן לודי וריינילדו, קישור יצירתי ואלגנטי ולא פחות מחמישה שחקני התקפה מצוינים. לכאורה, לא היו שום סימנים מקדימים לבונקר המפואר שהקים "צ'ולו" בלב האיתיחאד, אבל נראה שבסופו של דבר וברגע האמת, כאמור, כל מאמן בוחר ללכת לאזור הנוחות שלו.

פפ לכדורגל של פפ, וסימאונה לאנטי כדורגל של סימאונה. כך עשה המאמן הארגנטינאי בעונה שעברה, במשחק הראשון בשמינית הגמר מול צ'לסי, כשעלה במערך של 6:4:0 וסיים משחק ביתי (שנערך בבוקרשט) עם אפס בעיטות למסגרת ועם הפסד 1:0. ב־2019, כשיצא לטורינו עם יתרון 0:2 מול יובנטוס, סימאונה חשש לאבד את היתרון, הסתגר בכל מחיר וגם את המשחק הזה סיימה אתלטיקו בלי בעיטות למסגרת ועם הפסד 3:0 שהביא לסיום דרכה.

הפעם, המניע של סימאונה היה המציאות. "יש לסיטי שחקנים טובים משלנו", אמר לפני המפגש הראשון, מבהיר שהוא מודע לגמרי שבכדורגל נטו אין לו שום סיכוי לנצח. על אף הניסיונות לנער העונה את תדמית ההגנתי, הנסיבות גרמו לארגנטינאי להתחבר לשורשיו. כדי לשמור על ההתמודדות בחיים לקראת הגומלין הערב, אתלטיקו שלפה מהבוידעם אלמנטים שרצתה להיפטר מהם. צפיפות, כדורים ארוכים לחלוצים, אגרסיביות מופרזת, ובמיוחד היכולת להתמודד עם דעת הקהל. הביקורות שספגה על הסגנון היו אדירות, אבל לא הזיזו לה. היא עשתה את שלה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

העניין הוא הגומלין הערב. תצוגה הגנתית כמו בשבוע שעבר לא תועיל לאתלטיקו, היא חייבת להציג רעיונות התקפיים, ליזום, לקחת סיכונים. במילים אחרות, עליה להגיע למשחק נוקאאוט בגישה שהיא לא רגילה לה. זה לא יהיה קל מול סיטי ודה בריינה, ללא הקטור הררה וחוסה מאריה חימנס ששוב ייעדרו. "תאמינו בנו", ביקש סימאונה, "כי ברור שאנחנו נמשיך להאמין בעצמנו וברעיונות שלנו".