לפני כמה שנים העלה ספ בלאטר, נשיא פיפ"א, רעיון שלדעתו ימשוך יותר קהל גברי לאצטדיונים כדי לצפות בכדורגל נשים. " אני מציע שהכדורגלניות ילבשו מכנסיים צמודים יותר וחולצות קצרות יותר", אמר השוייצרי.
למזלנו בלאטר כבר לא מנהל את הכדורגל העולמי, והרעיונות שלו הושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה. כדורגל הנשים הפך בשנים האחרונות לתופעה עולמית מדהימה - בלי טריקים ובלי שטיקים.
בשבוע שעבר התקבצו לא פחות מ-91,553 צופות וצופים בקאמפ נואו שבברצלונה, האצטדיון הגדול באירופה, כדי לראות את משחק הגומלין ברבע גמר ליגת האלופות לנשים, בין ברצלונה וריאל מדריד. המשחק עצמו היה חשוב וקבע מי תשחק בחצי הגמר. אבל האירוע היה חשוב לא פחות – זה היא שיא עולמי של צופים במשחק כדורגל לנשים. וההתרגשות הייתה בהתאם. גם של האוהדים, שהיו שותפים לשיא ההיסטורי, וגם של השחקניות. שהרי אותן הגיעו לראות כל כך הרבה אנשים.
אייטנה בונמאטי, אחת השחקניות המובילות של בארסה, אמרה: "עברנו הרבה חוויות נהדרות בזמן האחרון, כמו הזכייה בליגת האלופות בעונה שעברה. אבל מה שקרה הערב היה עוד יותר מיוחד. לראות את הקאמפ נואו מלא – זה היה עצום". אלכסיה פוטייאס, הכוכבת הגדולה של הקבוצה, ומי שזכתה בכדור הזהב ב-2021, הייתה נרגשת לא פחות. "זה היה קסום. כשהמשחק הסתיים האוהדים לא רצו ללכת. ראיתי ביציע הרבה בנות, הרבה ילדות, עם עיניים נוצצות. זה מדהים להיות חלק מההיסטוריה".
כדי להבין עד כמה האירוע הזה הוא באמת מטורף צריך רק לזכור שלמשחק בין קבוצות הגברים של בארסה וריאל הגיעו העונה פחות צופים מאשר לקלאסיקו של הנשים. ותנסו לעכל את המשפט הבא: לאף משחק כדורגל בעולם לא הגיעה העונה כמות כזו של קהל. בעולם!
אם עד עכשיו זה עדיין לא היה לגמרי ברור, כעת כבר אין ספק: כדורגל הנשים הוא ענף הספורט המתפתח בתבל. כבר לא מדובר באנקדוטה, בספורט שולי שמעניין רק את השחקניות, את בני המשפחה שלהן ועוד כמה משוגעים לדבר. עובדה: באותו ערב שבו ברצלונה ניצחה את ריאל מדריד 2:5 והעפילה לחצי הגמר לעיני למעלה מ-90 אלף איש, הגיעו 27,262 אוהדים לפארק דה פראנס כדי לראות את קבוצת הנשים של פריז סן ז'רמן מנצחת את באיירן מינכן.
קיליאן אמבפה, כוכב קבוצת הגברים של פ.ס.ז', היה ביציע וירד לאחר המשחק לברך את השחקניות. בדיוק כמו צ'אבי, מאמן קבוצת הגברים של ברצלונה, שאחרי הניצחון על ריאל אמר: "נהניתי מאוד מהמשחק, הגיע להן לנצח. האווירה הייתה מדהימה. זה עשה לי עור ברווז".
וזו לא הייתה רק הכמות, אלא גם האיכות. גם של הכדורגל, וגם של הקהל. האולטראס של פ.ס.ז' נתנו תצוגת עידוד אדירה, מרשימה הרבה יותר מזו שנתנו לקבוצת הגברים, זו של מסי וניימאר, בליגת האלופות לגברים.
בספרד, צרפת, איטליה, ארה"ב, גרמניה, הולנד, אוסטרליה ואנגליה, כדורגל הנשים נמצא בפריחה אדירה. הוקמו ליגות מקצועניות, השחקניות הבכירות מקבלות שכר של מאות אלפי דולרים, ערוצי הטלוויזיה משדרים את המשחקים – והקהל זורם בהמוניו.
בקיץ תארח אנגליה את אליפות אירופה לנשים. כל 80 אלף הכרטיסים למשחק הגמר בוומבלי, וכל הכרטיסים לשלושת המשחקים הראשונים של הנבחרת האנגלית, נחטפו תוך שעות ספורות. ואנחנו מדברים על אנגליה, מדינה שבה עד לשנת 1971 נאסר על נשים לשחק כדורגל!
די מדהים, אבל במשך 50 שנה, בתקופה שספורטאיות השתתפו באולימפיאדות בענפים לא מעטים, החוק בבריטניה קבע שלנשים אסור לשחק כדורגל. ההסבר היה ש"מדובר בספורט שלא מתאים לנשים ואסור לעודד את התופעה". בתחילת שנות ה-70 האיסור בוטל, אבל כדורגל הנשים באירופה נשאר ענף קטן, זניח ועני. התפיסה הכללית הייתה שעדיף שנשים יחפשו לעצמן ענפי ספורט אחרים, "עדינים" יותר.
כשבאירופה הספורט הזה דישדש, בארה"ב כדורגל הנשים צבר תאוצה. אם כי בשל סיבות מעט מוזרות. כידוע ענפי הספורט השולטים באמריקה הם פוטבול, בייסבול, כדורסל והוקי קרח. כדורגל, או "סוקר" כפי שהאמריקנים מכנים את המשחק, נחשב לענף של מהגרים - או נשים. מדוע? כי הוא נחשב לספורט "רך" באופן יחסי. ולכן, לכאורה, הוא מתאים יותר לבנות. וכך הפך הכדורגל לענף הספורט הנשי המוביל בארה"ב. ולא במקרה נבחרת ארה"ב זכתה ארבע פעמים בגביע העולם לנשים.
אבל בשנים האחרונות אירופה הולכת וסוגרת את הפער מהאמריקניות. וזה קורה בעיקר בשל השקעה כספית משמעותית בקבוצות הנשים, מה שמוביל לתנאי אימון טובים בהרבה ולנהירה של ילדות ונערות לכדורגל, במקום לענפים אחרים, כפי שהיה בעבר.
אלכסיה פוטייאס, הקפטנית של ברצלונה, היא היום אייקון ספורטיבי, אבל גם תרבותי. כל מי שביקר בברצלונה בתקופה האחרונה לא יכול היה שלא לראות את פניה של אלכסיה מופיעים על שלטי פרסומת ענקיים בכל רחבי העיר. אחרי שלאו מסי עזב את ברצלונה, אלכסיה היא כעת אייקון הכדורגל הגדול ביותר של העיר. כן, יותר מכל שחקן בקבוצת הגברים.
על הבמה המרכזית
עד לשבוע שעבר השיא הרשמי למשחק כדורגל נשים היה שייך לארה"ב. 90,185 צופים הגיעו לגמר גביע העולם ב"רוז בול" בלוס אנג'לס ב-1999, כשארה"ב ניצחה את סין. כן, עד לא מכבר השיאים נקבעו במשחקים של הנבחרות. כך למשל לגמר הטורניר האולימפי בוומבלי ב-2012 הגיעו 80,203 צופים, שראו את ארה"ב מנצחת את יפן.
הבעיה הייתה במשחקי הקבוצות, שאליהם לא הגיעו יותר מדי צופים. לכן המשחקים לא מתקיימים באצטדיונים של קבוצות הגברים. בארסה משחקת בימים רגילים "אסטדי יוהן קרויף", ובו 6,000 מקומות. קבוצת הנשים של ריאל מדריד, שהוקמה רק לפני שנתיים וחצי, כשנשיא המועדון פלורנטינו פרס הבין שהוא לא יכול להישאר בחוץ, מקיימת את משחקיה ב"אלפרדו די סטפנו" הקטן. אבל לכולם ברור שזה רק עניין של זמן עד שגם היא תגיע גם לברנבאו.
כי דברים מתחילים להשתנות. כשאתלטיקו מדריד אירחה את ברצלונה למשחק האליפות ב-2019, היא עשתה זאת במטרופוליטנו, אליו הגיעו 60,739 אוהדים. בשבוע שעבר קבוצת הנשים של מנצ'סטר יונייטד ניצחה את אברטון 1:3 במסגרת ה"סופר ליג", ליגת הנשים של אנגליה, בעוד ציון דרך היסטורי. בפעם הראשונה "השדות האדומות" שיחקו באולד טראפורד וביציעים היו 20,241 צופים.
נכון, עדיין לא אצטדיון מלא, אבל מדובר בכמות כפולה פי חמישה ממספר האוהדים שמגיעים בדרך כלל לחזות בנשים של יונייטד. המאמן מארק סקינר אמר: "זו המטרה שלשמה אנחנו פועלים – תיאטרון החלומות. אנחנו רוצים להגשים את החלומות של הנערות הצעירות".
ההשקעה משתלמת
יותר קהל, יותר חשיפה, יותר כסף. הכיוון ברור. קבוצת הנשים של ברצלונה היא עסק מצליח. התקציב השנתי הוא 4.5 מיליון יורו. מעט ביחס לקבוצת הגברים, אבל הרבה יותר מאי פעם בעבר. רשתות הטלוויזיה "סקיי" ו-BBC חתמו על חוזה עם הליגה האנגלית ולפיו ישודרו 44 ממשחקי הליגה בשידורים ישירים, תמורת 8 מיליון ליש"ט לשנה. בנק "ברקליז" משלם 10 מיליון ליש"ט בשנה לליגת הנשים תמורת חסות.
פתאום יש כסף בכדורגל הנשים. עובדה: לפני שנתיים רכשה צ'לסי את החלוצה פרניל הארדר מוולפסבורג ב-350 אלף יורו. בחלון ההעברות של ינואר הוציאו הקבוצות באירופה כמעט חצי מיליון יורו על שחקניות חדשות. מעט מאוד יחסית לסכומים של כדורגל הגברים – אבל עלייה של 57 אחוזים לעומת השנה שעברה.
וגם השכר שמקבלות הכדורגלניות עולה בהתאם. סמנת'ה קר, הכוכבת האוסטרלית של צ'לסי, מרוויחה חצי מיליון דולר בעונה. אלכס מורגן ומייגן ראפינו, כוכבות נבחרת ארה"ב, מקבלות שכר דומה. אדה הגרברג, החלוצה הנורבגית של ליון, מרוויחה 425 אלף דולר.
כולם מבינים שכדי שכדורגל הנשים ימשיך לצמוח, גם הסכומים חייבים לגדול. ולכן ההתאחדות האנגלית תשלם העונה 2.5 מיליון ליש"ט לקבוצות הנשים שמשתתפות בגביע האנגלי – לעומת 309 אלף בשנה שעברה...
וכאשר גביע העולם לנשים יתקיים בשנה הבאה באוסטרליה ובניו זילנד, פיפ"א תשלם לנבחרות המשתתפות 60 מיליון דולר – כפול ממה ששילמה במונדיאל שהתקיים בצרפת לפני 32 שנים.
"דברים השתנו מאז"
אבל לא תמיד זה היה כך. קבוצת הנשים של ברצלונה הוקמה ב-1970 כיוזמה של נערה בת 18, אימה קבסראן. היא פירסמה מודעה בעיתון וביקשה מבנות 18 עד 25 שמעוניינות לשחק כדורגל, להירשם.
קארמה נייטו הייתה בת 22 כשעשתה היסטוריה והייתה אחת מהשחקניות בקבוצת הנשים הראשונה של בארסה. בשבוע שעבר הקשישה בת ה-74 נפגשה עם שלוש מכוכבות הקבוצה הנוכחית וסיפרה להן: "עד אז שיחקתי כדורגל רק ברחוב, עם אחי. לנשים היה קשה מאוד לשחק, אתן לא יכולות לדמיין. הצופים היו צועקים לנו שנלך למטבח או לנקות את האמבטיה. אפילו במערכת הכריזה של האצטדיון נשמעו הערות לגבי המראה החיצוני שלנו. מזל שהדברים השתנו מאז".
אימה קבסראן הלכה לעולמה, אבל קארמה נייטו הייתה בשבוע שעבר בקאמפ נואו והתרגשה עד דמעות ממראה היציעים המלאים, מהקבוצה האדירה ששיחקה על הדשא, ומהשיא העולמי הבלתי נתפס, שמהווה השראה למאות אלפי כדורגלניות ברחבי העולם.
אבל זו רק ההתחלה. כי בדיוק בעוד שבועיים, כשברצלונה תארח את וולפסבורג בחצי גמר ליגת האלופות, הקאמפ נואו שוב יתמלא, והשיא מהמשחק נגד ריאל מדריד יישבר. הפעם יהיו שם אפילו יותר מ-91 אלף צופים. כי את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו