על תפקודו של אד וודוורד, יו"ר מנצ'סטר יונייטד מאז 2013, נכתבו הרים של מילים. מצד אחד שבחים על ההחלטות הפיננסיות/שיווקיות/מסחריות שקיבל ושהכניסו כסף רב לקופת השדים האדומים, ומצד שני ביקורות קשות על ההתנהלות המקצועית הרעה, שמנעה מיונייטד הצלחה אמיתית בעידן שאחרי אלכס פרגוסון.
והכל נכון. וודוורד הוא איש עסקים ממולח שמסוגל למכור קרח לאסקימוסים, אבל בכדורגל אין לו הרבה מושג. לאורך השנים שמו היה חתום על כישלונות מהדהדים בחלון ההעברות, מרדפים נואשים אחר שחקנים שלא הגיעו, בחירת מאמנים לקויה, ורכישת פלופים דוגמת אנחל די מאריה, רדאמל פלקאו וממפיס דפאי.
האוהדים, שהכסף היחיד שמעניין אותם הוא זה שמכינים ממנו גביעים וצלחות, לא התרשמו מהפריחה הפיננסית וסימנו את היו"ר כאשם העיקרי במצב הנוכחי. המחאות גברו עם כל הפסד, ורק לפני חמישה חודשים, במשחק החוץ מול ברנלי, הם שכרו מטוס שחג מעל האצטדיון עם הכיתוב: "אד וודוורד, מומחה לכישלונות".
בדיעבד, ובדרך עקומה, אפשר לומר שהכיתוב הזה עשה את שלו. אחרי ה־0:3 על פולהאם בסוף השבוע יונייטד חזרה לרביעייה הראשונה, כשהיא מציגה כדורגל מרהיב תחת אולה גונאר סולשיאר וסופרת עשרה ניצחונות ב־11 המשחקים האחרונים. מכזאת שאף אחד לא סופר, הפכה יונייטד לפייבוריטית בשמינית גמר ליגת האלופות מול פ.ס.ז', שאליו תגיע אלופת צרפת בלי ניימאר וכנראה גם ללא אדינסון קבאני.
אפשר להצביע על הרבה סיבות שהובילו למהפך הקיצוני הזה, אבל נדמה שאחת מהן היא הפחד של וודוורד מכישלון מהדהד נוסף. בהחלטה שיש בה לא מעט מן השיווקי/מסחרי/פיננסי, קבע היו"ר שהוא לא משחרר את פול פוגבה, ויהי מה.
"זה הפוגבה שאני מכיר"
אחרי הכישלונות שחווה בגזרת הרכש, פורסם באנגליה שוודוורד החליט לשים את כל הז'יטונים על הצרפתי, "רכש המוניטין" שלו. הרבה לפני גולים ובישולים, פוגבה נתן ליונייטד פרסום, כניסות לאתר, קליקים ולייקים, ועל הדברים האלה וודוורד לא היה מוכן לוותר. אפילו כשהיחסים עם מוריניו עלו על שרטון, וגם כשיובנטוס וברצלונה הגישו הצעות מפתות, היו"ר הממולח הטיל וטו. והנה, בזכות העקשנות הכלכלית הרוויח וודוורד הצלחה מקצועית גדולה ראשונה. עם שמונה שערים וחמישה בישולים מאז חילופי המאמנים, ברור לכולם שפוגבה שווה כל אגורה.
בקלות זה יכול היה להיות אחרת. מספיק להזכיר את קווין דה בריינה ומוחמד סלאח שברחו לצ'לסי בעידן ז'וזה מוריניו, ולוודוורד מגיע קרדיט על כך שכשהגיע הרגע לבחור בין השניים הלך עם השחקן. זה היה הצעד הראשון ברנסנס של הצרפתי, הבחירה בסולשיאר כמחליפו של הפורטוגלי היה השני. "זה הפוגבה שאני מכיר", אמר המנג'ר הנורבגי אחרי צמד שכבש הקשר מול האדרספילד בדצמבר, והזכיר שהוא באמת מכיר את פוגבה היטב.
סולשיאר היה מי שאימן אותו באקדמיה לפני כעשור, כשהקשר בדיוק הגיע מלה האברה, וכבר אז קלט עם מי יש לו עסק. בשל כך, המנג'ר החדש דואג לטפח את האגו של פוגבה בכל הזדמנות ולשבח אותו מול התקשורת ככל שניתן. עד כמה זה עובד מעידים המספרים שמנפק הצרפתי על הדשא, אבל גם הדברים שאמר לתקשורת בחודש שעבר: "לפני שהוא הגיע הייתי בצל, ישבתי על הספסל וקיבלתי את זה. תענוג להתאחד איתו שוב, הוא החזיר לי את החיוך".
קצת מפתיע לגלות באיזו קלות סולשיאר עשה זאת. מעבר למילים הטובות, הנורבגי כאילו הוריד מהצרפתי את המשקולות שהניח על רגליו מוריניו, ושיחרר אותו לחופשי. במבט לאחור, אפשר לחשוב שבזמן שסולשיאר צפה במונדיאל האחרון ברוסיה הפורטוגלי היה שקוע בבינג' של ה"כלה מאיסטנבול", כי כל מה שעשה הנורבגי, כמו גם דידייה דשאן בקיץ, היה להסיר מפוגבה מעט אחריות הגנתית. עם אנדר הררה ונמניה מאטיץ' במרכז הקישור, קיבל הצרפתי חופש פעולה להצטרף להתקפה ולנהל את המשחק של השדים האדומים ללא הגבלות. התוצאה של השינוי היא קיצונית: שמונה שערים וחמישה בישולים אצל סולשיאר, לעומת ארבעה וארבעה אצל מוריניו.
בשבת, אחרי צמד לרשת של פולהאם, נשאל הקשר מה הסוד של סולשיאר ושלח מסר חד וברור לקודמו: "הוא בנאדם אמיתי, לא משחק משחקים, הוא גורם לנו לאושר מהמשחק".
ועכשיו, את כל האושר הזה צריכים פוגבה ויונייטד לפקס לצמד המשחקים מול פ.ס.ז'. אם זה יעבוד גם שם, ואפילו מעבר לכך, וודוורד יצטרך לקבל עוד החלטה מקצועית קשה: לא לוותר על סולשיאר, ויהי מה.
